הגרון

עכשיו היא נרגעה. הבכי הפסיק. הרעד פחת.

היא עדיין על הספה. עירומה. מטונפת.

מכוסה ברוק וזרע ושתן וקיא. הרוב של עצמה. חלק שלי.

היא נראית כאילו נמלטה מאיזו זירת פיגוע. אני מכסה אותה בכירבולית שעל הספה.

מביא לה כוס מים.

״זה לא מה שדמיינת לעצמך כשקראת את חמישים גוונים״, אני אומר. לא שואל. אומר.

היא מהנהנת.

״זה יכאב כמה ימים. וזה יעבור. תחשבי בעצמך אם את רוצה עוד ממני. אני לא אתן לך משהו אחר״

היא מסתכלת עלי.

״אמרתי לך, אני זה לא השיט הרומנטי הזה״

״אני צריכה לחשוב״ היא אומרת, ואני יודע שלא ניפגש שוב. זה יותר מדי בשבילה.

אז אני סוגר את הענין סופית. ״אם ניפגש שוב - זה יהיה יותר קיצוני״, אני זורע בה קצת פחד.

היא מהנהנת. אני הולך.