הגרון

אני הייתי אז כמעט בן 40.

היא היתה בת קצת יותר מעשרים.

תמיד בשמלה דקה. תמיד עם ריח קל של זיעה ונסיעות. בלי איפור ועם שיער סתור. עיניים גדולות. עור כהה. חזה מתוח. 

הייתי אוסף אותה מהרכבת ומזיין לה את הגרון באוטו, באיזו פינה חשוכה, ואז מחזיר אותה לרכבת. מכוסה זיעה ורוק וזרע יבש.

היא היתה בוכה כשזה היה נגמר. לא מעצב. לא קשור אלי. בכי פנימי שהיה צריך זין בגרון ותחושה של השפלה בשביל לצאת.

היו לה עוד כמה כמוני.

אחד היה מזיין אותה בחניון של עזריאלי.

לאחר היתה דירת זיונים שחלק עם חבר.

כולנו נשואים.

היא היתה מוצאת אותנו כאן. שולחת לנו עירום והצעות.

מבקשת שנפצע שוב את הפגיעה הנפשית שלה, כדי שיהיה לה שיחרור.

ולא היה לנו אכפת.

לפחות לא לי.

לא אז.

הייתי גומר לה על הפנים או החזה ושולח אותה החוצה בלי להתנקות.

והייתי מרגיש רע, אבל בגללי, לא בגללה. הייתי צריך מישהי לזיין לה את הגרון בלי רגש, בשביל להרגיש משהו לגבי עצמי.

כל אחד והנפש הדפוקה שלו.

כל אחד וההשמדה העצמית שלו.

משתמשים אחד בשני בשביל למות מבפנים עוד קצת.

ועכשיו היא שלחה לי הודעה. ובא לי למות עוד קצת מבפנים עם הזין בגרון שלה. 

בא לי עוד קצת השמדה עצמית. דפוק.