הגרון

היא ואני יוצאים כבר
די הרבה בעצם
איפה היא איפה הפוליטיקה
היא עוד בכלל מוצצת.

ומוצצת ומוצצת.

וגם היא.

וגם ההיא וההיא וההיא.

ואיזו משמעות בכלל כבר יש למקום הזה של ״יוצאים״, כשלא יוצאים לשום מקום, אלא רק נכנסים. 

לעוד חור ועוד פתח. 

ולפעמים אני אפילו לא טורח להחליף את הסדין ואחת מוצאת על הכרית שיערות של אחרת. ולאף אחת לא אכפת.

אף אחד מאיתנו לא מזדיין בשביל האחר אלא בשביל עצמו. אני משתמש בה. היא משתמש בי.

זין וחור. סיר ומכסה.

כל אחת שונה וכולן אותה אחת. אני מבלבל בין הסיפורים והשמות שלהן. חלק אני פוגש פעם אחת. חלק יותר.

אני לא זוכר מאיפה היכרנו ומה נאמר.

אני משחיל שאכטה לפני שהן באות ועושה ביד עוד פעם אחרי שהן הולכות.

אנחנו תחנות בדרך. עוצרים לרגע וממשיכים הלאה.

זה מטונף ומחרמן ומתיש.

ולא רואים את הסוף.

תחכי לי ככה, כמו שאני אוהב.

אני אתקרב, אבל לא יותר מדי.

אני לא רוצה לגעת בך. גם לא בטעות.

it's not about you.

היום אני רוצה את הניתוק. את המרחק.

אני אתקרב, אבל לא יותר מדי.

אפתח את מכנסי ואגע בעצמי.

אגמור.

עלייך.

אנגב את קצה הזין שלי בחולצה שלך.

ואלך.

אני אוהב את זה שאת חפץ בשבילי.

כלי לשימוש.

חתיכת טישו לגמור בה. ממחטה. סמרטוט.

היא על הברכיים מולי, על המיטה שלי ואני מאחוריה.

אני משחיל יד אחת מאחורי הידיים שלה, מחזיק אותה חזק ביד אחת, מושך אותה אחורה אלי וחודר אליה קצת יותר עמוק ככה.

שישי אחר הצהריים ושקט בחוץ

״תכאיב לי״ היא אומרת לי כשאני מזיין אותה חזק. החלון פתוח. היא צועקת.

האגן שלי חובט בתחת שלה. הזין שלי קשה בתוכה.

״תכאיב לי״ היא אומרת ואני תופס לה את החזה ביד השניה, צובט פטמה, מושך חזק.

״אני גומרת״ היא צועקת לכל מי ששומע, ״אני גומרת״

היא מתנערת ומושכת את עצמה. זרם חזק פורץ ממנה. מרטיב את המיטה. מרטיב אותי. 

הגוף שלה רועד לי בידיים. אני חודר אליה שוב. מזיין אותה חזק. היא צועקת.

היא גומרת שוב. משפריצה שוב.

מאיפה באים כל הנוזלים האלה?

אני משחרר אותה. היא נופלת קדימה.

אני מתנשף, רטוב, מזיע.

״מה זה היה?״ היא צוחקת.

״היה?״ אני אומר, נוגע בזין הרטוב שלי, מלקק לעצמי את האצבעות, ״נראה לך שסיימנו?״.

על השולחן יש פנקס קטן של post-it. מזכרית דביקה בעברית.

השעה קצת לפני שש בבוקר ואני קולט את זה כשאני הולך.

היא ישנה במיטה. אני מתלבש בשקט, וכשאני לוקח את המפתחות שלי אני רואה את הפתקים על שולחן האוכל.

אני חוזר לחדר השינה, מרים מהרצפה את אחד הקונדומים המשומשים, רואה את הזרע שלי בתוכו.

That will do.

אני מוצא עט ומשאיר את הקונדום על השולחן עם פתק צמוד, כמו איזה ספין-אוף סוטה של אליסה בארץ הפלאות.

DRINK ME

כמה שעות אח״כ אני מקבל תמונה...

...של כוס קפה, אצבע משולשת והמילים NOT FUNNY. אבל עם חיוך.

היא: אני צריכה שיחזרו אחרי. 

אני: אההה

היא: אני צריכה שיראו לי שרוצים אותי. אני צריכה להרגיש שאני מלכה כדי להיות הזונה שלך.

אני: אהההה.

היא: אני צריכה שנצא ונכיר ותחזר אחרי - תדליק אותי. תראה לי שאכפת לך. שאני מיוחדת בשבילך.

אני: תגידי...

היא: מה?

אני: לא קראת את בלוג שלי, נכון?

בכניסה לבנין אני אומר למי אני מגיע, מצלמים אותי ומקצים לי תו אורח אישי כזה, עם תמונה שלי על מדבקה.

במעלית אין כפתורים. הקומה כבר נקבעה. אני נכנס ועולה.

היא מחכה לי במבואה. לבושה יפה. מסודרת כזאת. חולצה מכופתרת. מכנסי בד.

היא גוררת אותי למסדרון שמוביל למדרגות, ומשם בפניה חדה לתוך שירותי הנכים של הקומה.

אנחנו נצמדים ונוגעים. אני מוציא את החולצה שלה מהמכנסיים. פותח כפתורים. היא מחזיקה לי את הזין.

אני צובט פטמה.  היא מחדירה אותי לתוכה ואני מרגיש איך היא עוצרת בכח את הגניחות שלה כשאנחנו מזדיינים מהר וחזק. הכל מהיר ופועם.

אני מרגיש את הגמירה מתקרבת. אני יוצא ממנה, מסובב אותה עם הפנים אלי, מושך את התחתונים שלה וגומר עליה. גומר לה בתוך התחתונים ועל הבטן. נותן לה ללקק את הטיפה שנשארה לי בקצה האצבע.

אנחנו מתנשפים.

אני מסתכל על הזרע שלי בתחתונים שלה. מוודא שהיא רואה. אני משחרר.

״תישארי ככה״ אני אומר, ״אל תתנקי״.

היא צוחקת.

אנחנו מתלבשים מהר. אני שוטף ידיים. יוצאים בנפרד. קודם היא. אח״כ אני.

היא מחכה לי במבואה. ״קפה?״ היא שואלת ומובילה אותי אחריה למטבחון.

לקראת חצות. אני במיטה. הילדים ישנים. הודעה נכנסת.

היא: אני עדיין יכולה להריח אותך עלי

אני: עדיין? מהבוקר?

היא: עוד לא התקלחתי.

אני: עדיין??? עם כל מה שעשינו???

היא: מחרמן אותי להסתובב ככה איתך עלי. 

אני: כבר רציתי ללכת לישון. עכשיו אני צריך לעשות ביד.

היא: תראה לי.

אני: רק בהדדיות

היא: ברור

אני: [שיחת וידאו]

שבעה ימים בשבוע (168 שעות סה״כ).

נחלק כל יום לשתי משמרות. בוקר ולילה. 12 שעות כל אחת.

שלושה לילות (לפחות) עם הילדים = 36 שעות.

חמישה ימי עבודה. אתם יודעים מה - נגיד ארבעה. ניקח יום אחד ל-״עבודה מהבית״ = 48 שעות.

עד כה זה משאיר 84 שעות פנויות.

נוריד מזה שינה. נניח שאני ישן מחצות ועד שש בבוקר (אלו באמת שעות השינה שלי, פלוס מינוס) = 42 שעות.

עד כה - רק 42 שעות ״פנויות״ בשבוע.

נוריד מזה זמנים של קניות, סידורים, בישולים, חברים, הסעות לחוגים, קצת ספורט, קצת מנוחה שאינה שינה. ניקח, באופן שמרני, שעה ביום לזה. 7 שעות שבועיות.

והנה אנחנו נשארים עם 35 שעות ״פנויות״ בשבוע.

 5 שעות ביום בממוצע.

מפגש ממוצע, אם נניח שאת לא נשארת לישון וכאלה, לוקח משהו בין שעה ל 5 שעות. נניח 2.5 בממוצע (כולל זמן להתכונן לפני, וזמן להוריד הילוך אחרי. זה לא שאין קצרים יותר או ארוכים יותר - יש - אבל נשאר עם הממוצע).

כלומר, אם נתתי לך שעתיים וחצי מהזמן היקר שלי (כ 7% מכל הזמן השבועי שלי לעצמי) - אני מצפה שתכבדי ותעריכי את זה. 

עד כאן.

יש מקום לשניים במקלחון, אבל אני נשאר בחוץ.

אני יכול לעמוד ולהסתכל, אבל אני בוחר להביא כיסא ולשבת מולה. יש משהו באפקט התיאטרלי של כל זה. ההופעה שלה בשבילי.

אז אני יושב והיא פתוחה מולי במקלחון, כפופת ברכיים ופשוקה מעל קערה גדולה שהבאתי מהמטבח. 

"זו לא הופעה שלך״ אני אומר לה, ״זו הופעה שלי. את לא עושה שום דבר בלי שאומר״.

היא מהנהנת.

״אני מחכה״ אני אומר.

״רגע, לא יוצא״ היא עונה ומחייכת וכמה שניות אח״כ זרם בהיר יוצא ממנה אל הקערה.

״תסתכלי עלי״ אני אומר

היא מרימה מבט ומביטה בי בעיניים תוך כדי. אני פותח מכנסיים ונוגע בעצמי.

היא מסיימת. 

אני נכנס למקלחון ונעמד מולה. זין בחוץ. מרגיש אותו מתקשה.

״תשפכי את זה על עצמך״ אני אומר.

היא מרימה את הקערה ומקרבת לפה שלה.

״לא״, אני עוצר אותה, ״לא ככה. גבוה יותר. על הראש״

היא מרימה את הידיים עם הקערה.

״לאט״ אני אומר, לא הכל בבת אחת.

היא מתחילה להפוך את הקערה. שתן זולג לה על הראש. מרטיב לה את השיער. זולג משם לפנים. משם לגוף. אני מרגיש נתזים על הרגליים שלי.

היא מסיימת. מסתכלת עלי. אני מביא ביד מהר וגומר. רחוק ממנה. זרע נופל על רצפת המקלחון.

״גם זה שלך״ אני אומר ומפעיל את המים לקלחת רק אחרי שהיא מסיימת ללקק.

אני יורק לה לתוך הפה.

היא בולעת.

סטירה.

״לא אמרתי לך לבלוע״.

״סליחה״

״שקט״

אני יורק לה על הפנים. היא נרתעת לרגע.

אני מורח את הרוק על הפנים. מגשש עם האצבעות. דוחף לה אותן לפה. אני אוחז בראש שלה ביד השניה ודוחף לה אצבעות לפה עמוק ככל שהן מגיעות.

אני מוציא.

חוטים של רוק נתלים מהפה שלה לקצות האצבעות שלי. אני מורח לה הכל על הפנים.

״עכשיו תפתחי את הפה שוב״.

היא פותחת.

אני יורק שוב פנימה.

היא סוגרת את הפה.

סטירה.

״לא אמרתי לסגור״

היא פותחת שוב. 

״לא לבלוע״ אני אומר לה, ״ולא לזוז״

אני הולך לשירותים ומשתין. שתן זה לא הקטע שלה. 

אני שוטף ידיים לאט. מחכה עוד קצת.

כשאני חוזר הפה שלה מלא ברוק. טיפות זולגות לה מצידי הפה. נוטפות לה על הירכיים והחזה.

״תבלעי״ אני אומר לה.

היא בולעת.

״תפתחי את הפה״ אני אומר ויורק שוב.