הגרון

עינוי הוא לא בהכרח כאב.

בסירטון שהיא שולחת לי היא עומדת במקלחת שלה עירומה, רוכנת מעל קערית ומשתינה.

אפשר לשמוע את ההד של רעש השתן כשהוא פוגע בקערית.

היא מסיימת. מרימה את הקערית ושופכת על עצמה.

מהכתפיים למטה. חזה. קצת צוואר. גוף. קצת נשפך על הירכיים.

קאט

״אל תתקלחי עד שניפגש״ אני כותב לה.

״מה? איך? זה רק מחר״.

״אל תתקלחי עד שניפגש״ אני כותב לה שוב.

היא לא עונה. אני לא כותב שוב.

קאט

דפיקה בדלת

אני פותח. היא נכנסת. מתחת לבושם שלה אני יכול להריח את הריח החמוץ של השתן.

״נסעת ככה באוטובוס?״

״אני שונאת אותך״.

״כנסי להתקלח. את מסריחה״.

״אני שונאת אותך״ היא אומרת, הפעם עם חיוך קטן.

״אין מים חמים״ אני מוסיף.

״אני שונאת אותך״