הגרון

כיף לנו ביחד והסקס מצויין. אגרסיבי, כואב, כזה שמשאיר את הגוף מפורק בימים שאחרי.

ואין ימים שאחרי, כי זה יום אחרי יום. עוד פעם ועוד פעם.

שעות במיטה. אין הפוגה.

אבל היא לא ״משלנו״. לא מכאן. לא מהעולם הזה.

והיא עוצרת אותי כשהאצבעות שלי מתקרבות לה לתחת. ואני מדבר איתה על זה. והיא לא. 

עשתה. ניסתה. עשה לא לא טוב. אז אין.

ואין מה לדבר בכלל על הדברים האחרים שאני אוהב.

אין מה לדבר על משחקים בפומבי.

אין מה לדבר על משחקים מרחוק.

אין בכלל מה לדבר על רוק או שתן.

ויש מחסור.

אצלי יש מחסור.

אני לא צריך לדמיין אותה על הברכיים במקלחת שלי, כי היא שם, על הברכיים מולי.

ואני מת לשחרר אבל לא.

ואני מדמיין את כל האחרות. 

ואני נכנס לאפליקציות או לכאן ומחפש. אבל לא עושה.

אבל מתישהו זה יגיע. מתישהו תהיה מישהי שתענה על הצורך. מישהי להשתמש בה.

כמו מגבון. כמו סמרטוט. חד פעמית. או רב פעמית.

מישהי שהשימוש הזה בה גורם לה לטפטף.

מתישהו המישהי הזאת תבוא ותרד על הברכיים, עירומה או לבושה, ואראה אותה נרטבת ושותה ונגעלת ומתחרמנת.

והזין שלי עומד רק מהמחשבות שיש לי תוך כדי כתיבה עכשיו.

אז מתישהו זה יקרה

ואני ארגיש טוב

ואז ארגיש חרא

ואז אמשיך כרגיל, עד הפעם הבאה.