הגרון

אחרי הכל אני מקפיץ אותה הביתה. היא חוששת לנסוע במונית בתקופה הזאת ואני צריך קצת אוויר, אז אני זורק עלי בגדים ונוסעים.

זו נסיעה של עשר דקות, ואנחנו מדברים קצת על כלום ושומעים מוזיקה.

אני עוצר ברחוב שלה ליד הבית. 

״תחכה דקה, עד שאכנס? בסדר?״

״טוב״

״אני אודיע לך״

״טוב״

היא נותנת לי חיבוק ונשיקה

״אני לא יודעת מה אכלת היום״ היא אומרת, ״אבל השתן שלך היה ממש מר״.

אני צוחק והיא הולכת.

ובזמן שאני מחכה להודעה שלה אני מנסה להזכר מה אכלתי.