הגרון

גילינו שאנחנו עובדים לא רחוק אחד מהשניה וקבענו פגישת היכרות קצרה איפשהו באמצע הדרך, על ספסל עם כוס קפה. היא הגיעה דקה אחרי והתישבה.

מחליפים מילים. מדברים על זה שזה מוזר ככה באמצע היום כשמסביב כולם בריצות ועבודה ושיחות.

״מה את שותה?״

״הפוך״

״תני לי רגע״

היא מהססת לשניה אבל נותנת לי את כוס הקפה שלה. אני פותח את המכסה. הכוס חצי ריקה. אני עושה כזה חצי סיבוב כלפיה, כדי שהכל יהיה קצת יותר נסתר, מוודא שהיא רואה - ויורק לה לתוך הקפה. אני סוגר את המכסה ומגיש לה בחזרה.

״ככה זה הולך להיות?״

״ככה זה הולך להיות״

היא צוחקת כשהיא מקרבת את הכוס אל הפה שלה ולוקחת לגימה.

״יפה מאוד. אני חושב שיהיה לנו כיף לשחק״.

״אתה חושב?״

״תתקרבי אלי רגע״, אני אומר, ״זה יראה כאילו אני לוחש לך משהו באוזן אבל אני הולך לירוק לך על הפנים״

״ככה באמצע הרחוב?״

״ככה באמצע הרחוב״

היא מתקרבת, מפנה אלי אוזן, אני מסיט את השיער שלה ויורק לה על הלחי. אפשר לראות רתיעה קטנה אבל לא הרבה מעבר לזה.

אני מתרחק. גם היא.

הרוק שלי נוזל לה על הלחי. היא לא נוגעת.

״זה דפוק שזה מחרמן אותי?״ היא אומרת

״זה דפוק רק אם את שיפוטית כלפי עצמך״, אני אומר, ״זה מחרמן גם אותי. תמרחי את זה על הפנים שלך״.

היא מבצעת.

״אהבתי. אני חוזר לעבודה״, אני אומר ושותה מהר את הקפה שלי, ״תגיעי בערב. אני אשלח לך את הכתובת״, והולך בלי לחכות לתשובה.