כלומר, אני מאד רוצה, הוא רק כתב שבמפגש הבא יקשור ויזיין אותי כמו כלבה וכבר הרגשתי את הזרם מתחיל מהחוליות האחרונות של עמוד השדרה, גל זורם לו אל עבר העורף מתפצפץ לו בראש. התרגשות כזו שממלאת לי את החזה, משתיקה את המחשבות בראש, נהייה לי בהיר.
הוא יזיין אותי במפגש הבא ויש לי תחושה טובה. תחושה שהוא יידע בדיוק איך ובדיוק מה ובדיוק כמה.
הוא יהפוך אותי לכלבונת שלו וזה יעשה לי כל כך טוב שארצה עוד ועוד ועוד.
ואז מה?
הוא יקלר אותי, נתחתן? נביא ילדים?
ומה יקרה כשאהיה בהריון ואהיה עסוקה בתוכניות שאינן רק הוא? ומה יקרה כשיוולד התינוק והוא כבר לא יהיה מרכז הוויתי? מה יקרה כשכל אושרי יחוג סביב אותו ייצור קטן? איך אוכל לא להיות לו לכלבונת שהוא כל כך אוהב... שאני פעם כל כך התגאתי בי. איך הוא יגיב שארגיש שאיני יכולה ואומר לו "לא"? איך ירגיש שאת החלל שהוא מילא פעם ממלא עכשיו מישהו אחר, חסר ישע?..
אולי יבין, אולי יכיל, אולי ירצה בי כמו תמיד..
אבל אני, אני, לא אוכל להכיל את האכזבה שכבר איני רוצה להיות הכלבונת שלו.
