בין הטיפות

אני רוצה לקבל אותך לידיי. תשבי על המזרון לצידי, ואניח עלייך את הידיים שלי.
אניח ואקשיב בידיי לנשימותייך ולפעמות ליבך. אין סוף נוזלים זורמים בתוכך, ואני מבלה כמה רגעים שקטים כדי להכיר אותם. 
בקול שקט ובטוח, אני מורה לך שכל תפקידך הוא לנשום. אל תחזיקי, אל תעזרי, רק תנשמי ותביטי בתחושות שעוברות בגוף. הידיים שלי מתחילות לשוטט על הגב שלך, ואת מתמסרת. אני בוחר לי שתי נקודות מעניינות, ומפעיל לחץ על הגוף שלך. את שוקעת תחת המשקל שלי, ומובלת לתנוחה אחרת. אני תומך במעבר שלך, והוא איטי ונינוח. שינינו מנח, ואני נותן דרור לידיים שלי שוב. הן בודקות אותך, את החום שלך, את השרירים. אני מוצא את מקומות בהם את מחזיקה, ומנחה אותך להרפות. דחיפה של עידוד, לחץ מכאיב, אני עוזר לך למצוא את המקומות שאת יכולה לשחרר. את נמסה לתוך המזרון, ולתוך הידיים שלי.
עכשיו אני כבר מכיר אותך קצת יותר טוב. מבין איך את נושמת כשכואב, ואיך את נושמת כשאת מרפה. עכשיו אני יכול להביא את החבל, ולקשט אותך.
אני כורך אותו, מלפף בין אברייך המוטלים על המיזרון. בניסיון להביא את החבל ממקום אחד בגופך לאחר, אני מתקרב ומתרחק. בהתקרבות, את יכול הלחוש את חומי, ואני יכול לנשום אותך.
אם את בטעות מנסה לעזור על ידי הרמת רגל, אני גוער בך. במשחק הזה את מרפה ובוחנת את תחושתייך. את לא עוזרת, את חווה. תנשמי.
לוקח לי זמן לקשט אותך. אני צריך לבחור איפה ואיך להעביר את החבל. מה הסימטריה שאנחנו מקבלים?
אני מוצא את המקום בו את יכולה להרפות בנוחות.
ועכשיו, את רפה, עטוייה במסך עשן, מבטך מופנה פנימה. שאיפותייך איטיות, ונשיפותייך הלחות בוקעות ממעמקים.
מהמקום הקשוב והרגיש הזה, בו התנועה שלך מוגבלת והרצון שלך לזוז כמעט ולא קיים, אני מקבל אותך לתוכי.
מתחיל לעורר את העור שלך, להתקרב ולהבעיר את המדורה הזו מאפס.
אני מכיר את הגוף שלך, ויודע בדיוק איפה אני רוצה לנשק. מה הנקודות בהן אני יכול להריח את הייחודיות שלך. איפה אני יכול להטביע את האצבעות שלי. ואני מתחיל לסלול לך נתיב של תחושות.