מישהו שאל אותי לפני יומיים מה שלומי, ולרגע חשבתי עם עצמי
"רגע, מה שלומי באמת...?"
ואז ניסיתי ללכת רגע הצידה ולהביט אובייקטיבית על חיי כרגע.
להלן הממצאים:
טוב לי.
ממש טוב לי.
בעבודה אני זוכה לאחרונה לחופש פעולה תפעולי ויצירתי,
ואחרי העבודה אני קושר.
זה נשמע מאוד טכני, המילה "קושר",
כאשר למעשה,
זה אומר שאני פוגש אנשים, חלקם חדשים לי וחלקם מוכרים לי,
וגורם להם לחייך.
מכולם אני מקבל המון.
המון רגש,
המון ניסיון חיים,
השקפת עולם מעט שונה משלי,
וזה עושה לי טוב על הלב.
אז מה חסר לי בעצם?
אהבה?
יש לי כבר מלא אהבה, אבל היא שונה מזו שאני רגיל אליה.
אני אוהב ונאהב.
אז מה שחסר זו זוגיות, כזו שתאפשר לי לעשות את כל מה שאיני מעז לעשות מחוץ למסגרת כזו,
ויש הרבה שאיני מעז.
ישנם פטישים שאני שומר במיוחד למקום הזה.
It's the dark night of my soul
And temptation's taking hold
But through the pain and the suffering
Through the heartache and trembling
As the darkness closes in
In my head I hear whispering
Questioning and beckoning
But I'm not taken in
From the depths of my emptiness
Comes a feeling of inner bliss
I feel wanted, I feel desired
I can feel my soul on fire
I feel loved
אז כן,
אני סתם בכיין.
אבל לאט לאט פחות :)