דרך המשקפיים שלי

אין לי שום מטרה לחנך מישהו או מישהי כאן, פשוט לכתוב את מה שאני חושב ומרגיש וכמובן כל אחד ואחת רשאים לנהוג כרצונם.

כאשר אני נכנס לצאט ונתקל בשם מוכר שכבר דיברתי איתו בעבר אני לרוב אשלח חיוך ועם היחסיים קרובים מספיק אז לעיתים נשיקה. לעיתים אני אסתפק במילה "היי" לעיתים בלוי חיוך ולעיתים סתם כך. עם אדם זר אפנה רק במילה "היי" לעיתים בלויווי חיוך.

כאשר אני עושה זאת אני לוקח בחשבון שאולי האדם שאליו פניתי עסוק ואז הוא לא יגיב וזה בסדר גמור מבחינתי. אם אותו אחד או אחת לא יגיבו אבין שאו שעסוקים או שלא בא להם לדבר איתי וזה בסדר גמור וכמובן שלא אמשיך בפניה ואכבד את אי רצונם/יכולתם בשיחה איתי.

אחד הדברים שאני לא מסוגל לסבול, מעולם לא הסכמתי לזה ולעולם לא אסכים זה שמי שאיתי בשיחה יהיה במקביל בשיחה אחרת. אני לא נוהג לעשות זאת ולא מוכן לקבל זאת מאחרים. כאן לא מדובר ביחסי אדון ושפחה כי אם בכללי נימוס אלמנטריים. אני חושב שלעשות דבר כזה, לשוחח במקביל עם כמה בפרטי, בלי ליידע מראש את מי שמדברים איתו מעיד על חוסר נימוס בסיסי.

אני מניח שיהיו כאן כאלו שיטענו שיש להם "יכולת" לנהל כמה שיחות במקביל הבעיה שתשומת הלב שלהם מתחלקת בין כל אותם שיחות במקום להתרכז באדם שאיתו משוחחים. גם כשאני מדבר עם שפחה ששייכת לי אין מצב שאענה לאחרת שפונה בלי ליידע אותה, אם כי לא תמיד בהסבר מפורט, אבל המינימום אגיד לה "רגע" או "שניה" שתדע שאני לא איתה. ברור שאני מצפה למינימום אותו יחס ממישהי או מישהו אחר שמדבר איתי.

לצערי, הרוב כאן לא רואה פסול בכך שהוא מדבר עם כמה במקביל בפרטי, אם כי כמובן שיש יוצאים מהכלל שמקפידים לא לעשות כך. אני רוצה לציין במיוחד מישהי שהדהימה אותי בשיחה ראשונה כשביקשה רשות להציץ בכללי מדי פעם כשהיא בשיחה איתי. היא ביקשה זאת מיוזמתה ואני מוכרח לציין שכל כך התרשמתי עד שהרשתי לה למרות שאיני נוהג להרשות זאת.

אישית מי שמנהלת שיחה נוספת במקביל לשיחה איתי אני פשוט מפסיק את השיחה ואומר לה שאין לי שום רצון להפריע לה בשיחות האחרות ואם תרצה לדבר איתי כשתתפנה לגמרי, שתפנה.