דרך המשקפיים שלי

אליסון פתחה פוסט בפורום בקשר לבלוג של חולם חסר. לא הגבתי שם כי ראיתי שחולם חסר מיהרה למחוק את הבלוג שהיה, גם לא הגבתי כאשר אליסון, שאמנם ציטטה אותי נכון, אך פירשה לא נכון, כי לא טענתי שחולם חסר פותתה לבוא ליפן. להיפך לדעתי היא באה מרצונה בדיוק כמו רובם ככולן של הישראליות ששם, מרצונה ליפן זה לא אומר מרצונה להפוך לזונת סאדו.

כעת כשחולם חסר הגיבה בפוסט ואף חזרה לכתוב את קורותיה ביפן אני מרגיש חופשי לכתוב ואגיב על הפוסט של אליסון כאן. אני בוחר להגיב כאן כי אני כועס, מאוד כועס. לא חסרות כאן כאלו שבוכות על מר גורלן שהאדון שלהן נטש אותן או נהג בהן שלא כשורה, או פשוט שלא מוצאות את אהבת חייהן.

כל אחת שמקטרת אפילו ברמיזה מיד ( בהתאם לפופולאריות שלה בקהילה) מתיצבים ובעיקר מתיצבות לצידה כאלו שמחבקים, מנחמים ומנסים לעודד, לא שאני חושב שזה לא בסדר כמובן שזכותו של כל אחד לתמוך במי שמקטר בין אם זה צודק או שלא. רק שמילות ביקורת על המקטרת לא תשמעו.

לעומת זאת כשחולם חסר מביאה מסמך אנושי מזעזע מיד תשמעו כאלו שיטענו שהיא "ממציאה" שזה פרי דימיונה ואפילו כאלו שיטיחו בה האשמות במישרין או בעקיפין על זה שהיתה "תמימה" על זה שמשפחתה אשמה או על זה שלא ברחה או פנתה למשטרה. אז לכל מותחי הביקורת ולכל אלו שבטוחים שהם היו נוהגים אחרת מיועד פוסט זה, תקראו, תבינו ותתבישו.

למרות שקראתי ושמעתי די הרבה עדויות על הסחר בנשים בארצות המפותחות אני מודה שמסמך אנושי מזעזע כמו של חולם חסר לא שמעתי ולא קראתי, אולם בגלל כמה פרטים במה ואיך שהיא מספרת אין לי צל צילו של ספק שכל מה שהיא מספרת הוא אמת לאמיתה. להיפך לדעתי היא מנסה אפילו לרכך ולא להיכנס יותר מדי לתאורים קשים לקריאה.

לכל אלו ששואלים למה הסכימה שמישהו זר יעזור לה להיכנס ליפן כתבתי כבר בעבר ואליסון אכן ציטטה נכון. אך כעת אוסיף על זה. בפוסט אחר מישהי כתבה משפט שאומר "כל אשה יודעת שהבטחות שלה כתובות על הקרח". אני גם משער שאין אשה שלא קרה לה לפחות פעם בעברה "שעשתה עיניים" לגבר על מנת להשיג משהו. אני מניח שחלק נכבד מהנשים קרה להן כבר ששכבו עם גבר רק כי לא היה נעים להן לסרב או סתם כי "זה התבקש".

אז תנסו להיות במקום חולם חסר שנסעה ישירות ליפן כשכרטיס טיסה נע סביב אלפיים דולר וכל מכריה וחבריה יודעים שהיא הולכת לבלות שם בענק לתקופה ופתאום היא נתקלת באפשרות סבירה, להיות מגורשת מיד או "לעשות עיניים" למישהו על מנת להיכנס ליפן, במה אתם היתם בוחרים?

או גרוע יותר, כפי שאני משער שהיה במקרה של חולם חסר (והתנצלות מראש אם אני טועה) תנסו לחשוב על מישהי שטיילה במזרח ונגמר לה הכסף אבל היא רוצה לעבוד לחסוך קצת ולהמשיך בטיול. האפשרויות הן או יפן או אוסטרליה או ניו זילנד.

מסיבות שונות נניח שבחרתן ביפן, הגעתן עם הכסף האחרון שנשאר לכן ופתאום מתברר לכן שיש סיכוי רב שתגורשו. גרוש זה למדינה שהגעתן ממנה, שזה בדרך כלל הודו או תאילנד. במה תבחרו? לחזור להודו או תאילנד בלי כסף בכיס ובלי שום אפשרות לעבוד שם ולגייס כסף או "לעשות עיניים" למישהו שיעזור לכן להיכנס. גם אם באיזה מקום אתן לוקחות בחשבון שהוא ירצה לשכב איתכן אז כמעט בבטחה תסמכו שתצליחו להימנע מזה או במקרה הגרוע אז הוא יקבל זיון בתמורה, במיוחד אם הוא נראה לא רע.

אני מקווה שאחרי מה שכתבתי אין מישהי שתגיד שהיא היתה נוהגת אחרת מחולם חסר. כעת נמשיך ונדון בלמה לא פנתה למשטרה או למה משפחתה לא התערבה. כל הנסיעה לדירה מנמל התעופה היא כמובן יכלה לפחות לנסות לברוח אבל ידעה שלברוח בטרם הגיעו זה בדיוק כמו לא להיכנס ליפן, היא היתה בטוחה (בצדק או שלא בצדק} שהוא יפנה למשטרה והיא תגורש לאלתר, כך שבריחה בטרם הגיעו לדירה לא באה בחשבון. כשהיא הגיעה לדירה היא כבר היתה במלכודת ולברוח היה מאוחר מדי. התברר לה, לצערה ולחוסר מזלה, שהפעם "עשית העיניים" הכניסה אותה למלכודת, ההבטחה שלה התבררה כהבטחה רשומה על פלדה במקום על קרח.

לא קשורה הביאה נתונים נכונים, באותו פוסט, על סחר בנשים בישראל ולפי הידוע לי הערכות מדברות על כ5000 (חמשת אלפים) נשים שנמכרות לזנות מדי שנה בישראל. ברור שרובן ככולן מנוצלות בצורה מחפירה, ברור שהן "זוכות" ליחס גרוע. אין לי ספק שרובן ככולן יכולות לשוטט חופשי ולברוח אילו רצו בכך, כמו שאין לי ספק שרובן ככולן יודעות שאם הן תלוננה המשטרה תתערב. שאלתם את עצמכן אם זה המצב אז למה פחות מעשר מהן מתלוננות בשנה? למה כל השאר שותקות? למה גם המתלוננות שכבר העיזו או שחוזרות מהעדויות או שבוחרות לברוח מהמשטרה חזרה "למעסיקים".

יצא לי לקרוא דוח של ועדה שהקימה הקהילה הארופאית על סחר נשים בארצות של הקהילה הארופאית בנסיון למגר את התופעה. דוח שחקר בצורה יסודית והביא מסמך מזעזע שמסביר הרבה דברים. אספר על שלושה מקרים שכתובים בדוח.

רוב הנשים שנסחרות בסקנדינביה מוברחות לשם דרך הים הבלטי מהארצות הבלטיות בסירות מהירות שיוצאות מליטה, לטביה או אסטוניה "ופורקות" את "הסחורה" בעיקר בחוף של פינלד או שבדיה, זאת נסיעה של כמה שעות בסירה מהירה. יש כמובן ספינות משמר שמנסות לעצור את המבריחים אבל כאשר סירת משמר מתקרבת לסירת המבריחים הם ממהרים להשליך למים את הנשים שעל הסיפון. הים הבלטי הוא ים קר והסיכוי של אותן נשים לשרוד הוא אפסי. סירות המשמר במקום לרדוף אחרי המבריחים, בצדק, מנסות להציל את הנשים מטביעה. חלק גדול מאותן נשים לא יספיקו להינצל.

במקרה אחר סיפרה אחת הנשים על חבורה של נשים שאולצו לעסוק בזנות ואחת העזה לפתוח את פיה ולהגיד שהיא מסרבת. אותו סרסור שקנה אותן, שלף בלי מילה את אקדוחו וירה באותה אשה לעיני כל השאר כאילו והשמיד מקק. מיותר לציין שאחרי זה אף אחת לא העזה יותר להוציא מילה.

במקרה נוסף מספרת אחת הנשים שאחד מהבוסים שהיו לה נסע לארץ מוצאה, אוקראינה והביא איתו חזרה תמונות שלו בחברת בני משפחתה, הוריה ואחותה הקטנה והראה לה את התמונות ואמר לה בפשטות שאם תעשה בעיות משפחתה בסכנה.אלו רק דוגמאות למה שמצפה למי שתעיז להתלונן.

בארה"ב הגדולה והדמוקרטית אף אחד לא העז להתלונן ובטח שלא להעיד נגד המאפיה עד שנחקק חוק הגנת עדים שאיפשר למי שמעיד לשנות זהות ולהעלם ברחבי אמריקה וגם אז רק בודדים הסכימו להעיד. אתם באמת מצפים שמי שהועסקה כזונת סאדו תלך להתלונן נגד האחות האכזרית יותר של המאפיה, היאקוזה?

האם מישהי מכן היתה פונה למשטרה בידיעה שצפוי לה מוות אכזר לה ולכל היקרים לה? לשבת בכורסה נוחה ולהיות גיבור זה קל. לגלגל עיניים לשמים ולהגיד "לי זה לא יכול לקרות" זאת פשוט צביעות. רק מי שמוכנה להצהיר שהיא מוכנה למות ושכל היקרים לה ימותו בגללה זכותה לבוא ולמתוח ביקורת.