דרך המשקפיים שלי

לפני כמה ימים פונה אלי ידידה בבקשת עצה. היא מספרת לי שהכירה אדון והיא מאוד רוצה לפגוש בו אבל הוא הציב לה תנאי שהפגישה הראשונה תערך אך ורק בביתה. אוטומטית השבתי לה "אין מצב, בשום פנים ואופן אסור לך להסכים לתנאי". ברור שאילו זה היה פשוט כל כך לא הייתי טורח לכתוב את הפוסט בבלוג ואת התשובה הזאת היא ידעה בלעדי ולא היתה טורחת לשאול אם זה היה כל כך פשוט.

אותה ידידה המשיכה והקשתה בשאלה "אני מכירה אותו כבר כמה ימים, ניהלנו כמה וכמה שיחות במסנגר, השיחות עוררו אצלי משהו שמזמן לא הרגשתי כלפי אף אחד, אולי מעולם לא. עברנו לטלפון וזה רק הלך וגבר. אני יודעת שאם אסרב אאבד אותו ואולי אני מאבדת מישהו שכל חיי אצטער על כך." אכן דילמה אמיתית, מצד אחד עומד הבטחון האישי שלה שיתכן והיא מעמידה אותו בסכנה ומצד שני אם תסרב אולי תאבד את אהבת חייה, או לפחות זמן רב תחיה בהרגשה שהכל יכל להיות אחרת אילו הסכימה".

אכן דילמה אמיתית שהתשובה עליה בהחלט לא פשוטה. לפני שאענה על הדילמה אציין שאני מביע רק את נקודת ההשקפה שלי, כפי שאני רואה זאת דרך המשקפיים שלי. מאוד יתכן שאחרים יראו זאת אחרת וזה בסדר גמור. אין לי מונופול על החוכמה העולמית או על הצדק האנושי וכל אחד רשאי לפתור דילמה זאת בדרכו.

אתחיל מהקל לכבד. מה שאנחנו יכולים ללמוד מהדילמה הזאת, זה שככל שהשפחה רוצה יותר באותו אדון כך היא תהייה מוכנה לעשות עבורו יותר דברים. כל שפחה תגיב בצורה שונה על אותה דרישה שבאה מאדונים שונים, ככל שהרצון שלה להיות שייכת גדול יותר כך מידת הכניעה שלה תגדל. דברים שהם גבול בל יעבור עבורה לגבי אדון אחד יהיו עבורה מעשה שתעשה ללא היסוס עבור אדון אחר.

מה שנוצר כאן זה מעין קנה מידה גם עבור האדון וגם עבור השפחה למדוד ולבדוק את חשיבות הקשר בניהם לגבי אותה שפחה.

במקרה שהבאתי לעיל המצב מסובך יותר, אותו אדון הציב אולטימטום לשפחה "פגישה ראשונה אצלך בבית או נתק מוחלט של היחסיים". אולטימטום שונה מאשר ציווי רגיל. בציווי רגיל אם השפחה מסרבת לבצע לאדון יש את האפשרות לוותר ולקוות שבהמשך היחסיים הוא יצליח לאלף אותה או לגרום לה בכל זאת לבצע את רצונו.

מאולטימטום אין דרך חזרה, לפחות לא מבחינתי. לכן במהלך כל שנותי בתחום השליטה הצבתי אולטימטום פחות מאצבעות כף יד אחת. מבחינתי אולטימטום ינתן רק אם שתי דברים יקרו ביחד. הראשון, אם השפחה עשתה או לא עשתה מעשה שעבורי זה חציה של קו אדום. השני זה שהיחסיים עם השפחה חשובים לי מאוד ואני מנסה בכל זאת לתת לה הזדמנות לא לגרום לי לנתק את הקשר לחלוטין.

הסבר: קו אדום עבורי זה מה שאני רואה בו קו אדום ומאוד יתכן שלגבי מישהו אחר זה דבר קל ערך וחסר חשיבות. אם היחסים עם אותה שפחה לא מאוד חשובים לי אז פשוט אנתק את הקשר בלי להציב אולטימטום כלל.
אם בכל זאת הוצב אולטימטום לגבי מעשה או אי מעשה, לפחות מבחינתי אין דרך חזרה כי אז זה או ניתוק מוחלט של היחסים (אפילו לא ברמה של ידידות) או כניעה של השפחה לאולטימטום, כניעה ללא תנאי. ברור לי שיהיו כאלו שיגידו שבחיים לא הכל שחור או לבן ואפשר למצוא את שביל הזהב לגשר על הפער. זה נכון ברוב המקרים אבל לא כשמדובר באולטימטום ואנסה להסביר למה זה כך מבחינתי.

אנחנו מדברים על יחסי שליטה, על אדון ושפחה וכפי שכבר אמרתי אולטימטום מבחינתי ניתן רק על חצית קו אדום במעשה או באי מעשה. אדון שיוותר לשפחה כשהיא חוצה קו אדום מבחינתו מפסיק באותו רגע להיות אדון לגבי אותה שפחה. איך אותו אדון יוכל בכלל לצוות איזה דבר על השפחה כאשר הוא יודע שהיא תבצע או לא תבצע, רק אם היא תחליט כך? הוא למעשה מעביר לה את השליטה והופך לצעצוע עבורה.

מבחינת השפחה אז אם הקשר לא באמת חשוב לה הרי ניתנת לה ההזדמנות פשוט לנתק את הקשר עם האדון לחלוטין, אפילו לא כידיד, מאחר "והעז" להציב לה אולטימטום שנוגד את מה שהיא חשה ומרגישה.

אם הקשר מאוד חשוב לה אז נשאלת השאלה אם האולטימטום זה על מה שנקרא עבורה "יהרג ובל יעבור", כלומר ענין עקרוני מהמעלה הראשונה שבכל מחיר היא לא מסוגלת לחיות עם ציווי כזה. אם זה מבחינתה "יהרג ובל יעבור" אז עליה לנתק את הקשר עם אותו אדון "שהעז" לצוות עליה לעבור על מצפונה, אדון כזה לא ראוי להיות אפילו ידיד לה.

אם זה לא "יהרג ובל יעבור" מבחינתה אז אין לה ברירה אלא להיכנע, אם הקשר באמת מאוד חשוב לה אחרת בכל מקרה היא תפסיד. אם לא תיכנע אז כפי שהאולטימטום אומר היא תפסיד אותו לגמרי. אם היא תגרום לאדון להיכנע אז היא איבדה אותו כאדון וקיבלה תמורתו, מישהו שתוכל לנצל את הקשר איתו למשחק של כאילו והוא באמת שולט בה.

לסיכום מבחינת השפחה עליה לשקול היטב אם אותו מעשה או אי מעשה שווים עבורה את אובדנו לצמיתות של הקשר עם אותו אדון. האם היא לא תמשיך לחיות בתחושה של החמצה להרבה מאוד זמן? אולי לכל החיים? אם מה שמונע בעדה להיכנע זאת הגאווה אז יש לה יועץ רע למעשיה.