בפורום פורסמה שאלה של סאבית על איך מתמרנים בין בעל ואדון. שאלה לגיטימית בהחלט וגם לגיטימי להזהיר אותה מפני התוצאות האפשריות של מהלך כזה. מה שלא לגיטימי בעיני, לפחות לא באתר של בדסמ, זה להדביק לזה כינויים של בגידה, אגואיזים או מתיחת ביקורת מכל סוג עליה.
אני מניח שרובם ככולם של מותחי הביקורת הם כאלו שעדין לא נישאו אבל גם אז זה לא מצדיק את הביקורת הזאת, לפחות מהבחינה שאני תופס את עולם הבדסמ.
נכון שהמוסר הרווח בארץ ובעולם זה שלקיים יחסיים עם אחרים בזמן הנשואים זה לא מוסרי ונוהגים לכנות זאת בשמות גנאי של בגידה אגואיזים וכו'. אבל באותה מידה המוסר הרווח בארץ ובעולם מחשיב את העיסוק בבדסמ כלא מוסרי, לעיתים אפילו פחות מוסרי מאשר להיות עם אחר.
מה שאותי מדהים בכל זה זה כיצד יכולים מי שעוסקים במה שנחשב כלא מוסרי בעליל להטיף מוסר לגבי מה שנחשב פחות חמור מבחינת המוסר הנהוג בארץ ובעולם? מבחינתי כל מי שמעז לעשות זאת הוא פשוט צבוע או מתחסד ובטח שלא שייך לעולם הבדסמ, לפחות לא כפי שאני מבין אותו.
מבחינתי כל מי שעומד בשער ומטיף למוסר בעוד הוא עצמו עוסק בבדסמ "טובל ושרץ בידו". כל אחד רשאי כמובן להחליט לעצמו שהוא לא יעשה זאת אבל להטיף מוסר? מי שמכם לשומרי חותם המוסר? מהיכן השמרנות והצדקנות הזאת באה?
אני לא חושב שיש למישהו זכות להטיף מוסר, מלבד אם זאת פעולה בלתי חוקית. כל עוד הפעולה אינה עבירה פלילית אין לאף אחד זכות להטיף מוסר לאחרים, איש באמונתו יחיה.
גם מבחינה מעשית זאת שטות להטיף מוסר בנושא הזה. למיטב ידיעתי כל המחקרים המדעיים שנעשו מראים שמעל 80% מהנשואים "בוגדים" בבן\בת הזוג שלהם בשלב כלשהו במהלך הנשואים. לכן מירב הסיכויים שכל המטיפים בגדו או יבגדו במהלך חייהם בבני זוגם.
לפני 17 שנים. 12 בינואר 2007 בשעה 22:49
