בימי הביניים היתה כת פילוסופית, שנקראו סופיסטים, שניסתה "להוכיח" את האבסורד בקיום, אם כי המניעים שלה היו דתיים. לדוגמא: איך "מוכיחים" שכוס מלאה שווה לכוס ריקה? אם חצי כוס מלאה שווה לחצי כוס ריקה אז אם שמים זאת כמשוואה אז לפי חוקי המשוואות כשמכפילים צד אחד של משוואה, נניח הכפלה בשתיים, חייבים להכפיל באותה צורה את הצד השני ומקבלים שכוס ריקה שווה לכוס מלאה.
ברור ש"הוכחה" כזאת מנוגדת להגיון שאומר שאי אפשר שכוס מלאה תהייה שווה לכוס ריקה. אז המתמטיקה לא נכונה? ההגיון לא נכון? או שזאת פשוט התחכמות שלא במקומה?
או דוגמא נוספת היא: כיצד "מוכיחים" שאם יש אלוהים אז הוא לא כל יכול? בצורה "פשוטה" האם אלוהים יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרימה? אז או שיכול להיות אבן שאלוהים לא יכול להרים או שהוא לא יכול לברוא כל מה שיחפוץ.
נזכרתי באותה כת ובפילוסופיה המשונה שלה בגלל פוסט שקראתי שהתימר "להוכיח" שאין דבר כזה "שפחה טוטאלית" בטענה ששום שפחה לא תרצח את אמה בגלל שאדונה ציווה.
אני מוכרח להודות שלא קראתי את כל התגובות, אפילו לא את רובם, אבל מאוסף מקרי של תגובות נראה לי שהרוב "השתכנע" שאכן זה כך. אז נכון שאפשר "להוכיח" כל דבר בטיעונים שעל פניהם נראים כהגיונים הבעיה שאם בוחנים זאת לעומק רואים את האבסורד בטיעון.
קודם כל בימינו שפחה בוחרת את אדונה ושום אדון אינו נכפה עליה כאדון ובטח לא כאדון טוטאלי. כאשר שפחה בוחרת את אדונה אחד הקרטריונים לבחירה זאת מערכת הערכים של אותו אדון. לכן אם שפחה בחרה כאדונה אדם שמערכת הערכים שלו היא שלא לעשות או לצוות על מעשה שהוא בלתי חוקי או הגיוני בעליל אין מצב שאדונה יצווה עליה את זה.
ואם מערכת הערכים של אדונה משתנה אז זכותה ואף חובתה לקום ולעזוב את אדונה. כך שכל "הטיעון" ההגיוני לכאורה שאין דבר כזה "שפחה טוטאלית" פשוט התחכמות שלא במקומה.
לפני 17 שנים. 26 בינואר 2007 בשעה 7:49