רק רגע

כמה פעמים התפשטת בחיים? וכמה פעמים באמת הרגשת עירומה?

כמה פעמים אמרת לי שבגשם כזה אף אחד לא יוצא מהבית, ורצית בכל זאת לבוא, נוטפת.

ורצית להתפשט עוד כשאת בצד השני של הדלת. כי בגשם כזה אף אחד לא עובר ברחוב.

ורצית לעמוד בלי בגדים מול המבט שמפשיט אותך באמת.

ורצית להתפשט גם מכל הדמעות שמגינות עליך.

ולהרגיש סוף סוף שמשהו נוגע בתוכך.

כמה פעמים ידעת שבגשם כזה אף אחד לא עובר ברחוב, ובכל זאת לא פתחת את החלון, לעמוד שם ככה. עירומה.

בוקר סוער, את שואלת אם אני רוצה תה. אני אומר לך כן, רק כדי להסתכל על הישבן שלך שם, כשאת עומדת ומחכה שהמים ירתחו. רק כדי לגשת אליך ולהיצמד מאחור, ולהרגיש את העיניים שלך נעצמות והראש שלך נוטה אחורה. לעזור לו קצת עם משיכת השיער, להפיל ממך את החולצה והתחתונים, מול החלון מלא האדים, מול הגשם שדופק עליו בכוח מבחוץ, מתחנן להיכנס ולהרטיב, ולהציף ולשטוף את הכל.

רק כדי לכופף אותך שתישעני קדימה מול החלון הזה, שתעצמי עיניים כי ממילא לא רואים שם משהו מעניין יותר ממה שאת רואה בראש.

רק כדי שתרגישי את הקור של השיש בפטמות, ואת החום של היד שלי על הישבן, ואת כל הריחות שמתבשלים בך כשאני מעביר את היד אל הפנים שלך, ולוחש, ואת לוחשת, ולוחש, ואת אומרת, ולוחש, ואת כבר צועקת.

ואני חודר, והגשם שוטף בחלון, והמים רותחים, ושנינו ברקים ורעמים.

עונה מבלבלת, החורף. מצד אחד קר, מצד שני המראה של הישבן החשוף שלך...

אני לא אוהב לקשור עיניים. אני אוהב לראות את המבט.

אני לא אוהב שאת משפילה את הראש. אני אוהב שאת זקופה ורואה בדיוק מה את רוצה.

אני לא אוהב לצעוק. זה מפריע לי לשמוע את פעימות הלב.

זאת מסיבה. תקשיבי לחיוכים של כולם מסביב. תקשיבי לשתיקות. תקשיבי למוזיקה ברמקולים. תקשיבי לעצמך.

תקשיבי לברכיים שלך על הריצפה. ליד שמושכת את השיער שלך לאחור. למבט לתוך עינייך. לאצבע לתוך הפה.

כולם מחייכים ושותקים ורוקדים. כולם מקשיבים למוזיקה.

את עומדת ומדברת ומקשיבה לכולם ומחייכת בחזרה.

אבל את שומעת את פעימות התשוקה שלך.

את רוצה את הנשיקה, תתקרבי.

עוד יותר.

תרגישי קודם את הנשימה.

עוד רגע תבוא הנשיכה.

האצבע שנדחקת לשפתיים, המשיכה.

העיניים שמביטות בהתמסרות, הלחישה.

עכשיו פה מול פה, תגידי מה את צריכה.

ויש לך ימים שהם סכין. ימים שמחלקים את האנשים בחדות.

ימים כאלה שאת עושה את מה שמעולם לא עשית, מה שאמרת שלעולם לא.

והם ימים חדים. ימים שחותכים מי בעד ומי נגד. ימים שמהם לומדים.

את אומרת, הסופגניות יורדות לך ישר לתחת. העוגה של יום ההולדת יושבת בכרס, הקינוחים של האירוע נשארים לך בירכיים.

וכשאת עומדת מולי חשופה עם כל התחת והכרס והירכיים, ועם כל המתוק, אני מסתכל לתוך העיניים שלך ורואה רק דמעות מלוחות.

יש רעד מתאווה של ירכיים

יש רעד מתרגש של פרקי האצבעות

יש רעד נזהר של הקול

ולך יש גם את הרעד הזה המתרגש בעיניים

בפגישה האחרונה הראשונה שלנו היא בכתה.

בפגישה האחרונה השניה היא אמרה "דונט בי א סטריינג'ר".

בפגישה האחרונה השלישית היא לא זיהתה אותי.

אני מדי פעם עוד רואה אותה בכל מיני נשים אקראיות ברחוב.