|
|
|
הגב שלך חשוף למשא, למסע, למגע החד, לסימנים.
הגב שלך הוא המסה, המצע לדיו ולמילים.
בכתב צפוף, בקשתות קליגרפיות קפדניות, בשחור בוהק.
אל תזוזי.
מילים על הגב שלך, שלא תראי.
אל תתקלחי.
מחר תלבשי את השמלה הרכה החדשה והעור מתחת יצעק.
בחיפוש הזה הלכנו למקומות כל כך רחוקים ושואגים קריעה, ובסוף כל מה שהיה צריך זה לפגוש מישהי כל כך מקרוב, שבאה לרגע לצרוח את עצמה לכדי ראי שבור, לחצוב נתיב חדש במכות של התשאות.
אנחנו צפים עכשיו על מים שקטים מתחת לגג חדש, הגשם בחוץ ניתך ולוחש. זאת אשליה של רוגע.
אל תזרקי את ההיגיון. תעזבי אותו בעדינות, כדי שתדעי איפה הוא בינתיים. שתוכלי לקחת אותו שוב אחר כך.
את הכי יפה לא כשאת קשורה, אלא כשאת מכוונת את גופך ומבטך אל הקשירה שלא באה.
תשוקה שמנתקת את האוויר, עבר שמטיל צל על המחר, כעס ששקע לתחתית, ספורט שסוחט את הגוף.
תבחרי את הסיבה הנכונה לדפיקות הלב.
לאט לאט, עבור פחות ופחות ליטוף לנפש, את קורעת מעצמך יותר ויותר.
זה רק ציצים, את אומרת, לא אכפת לי, זה לא העיקר.
זה רק ציצים, הם אומרים.
לא אכפת להם.
אמרתי לה בואי נלך הביתה דרך שביל סודי שעדיין לא הכרת. השמש כבר שקעה כמעט לגמרי, האור המוזהב של קודם הפך לצלליות של עשבים שמתכופפים אלינו ברוח, מתחננים לגשם.
השביל הזה, אמרתי לה, הוא בעצם הצד השני של השביל שאת כבר מכירה, תראי. בסוף אפשר לבחור אם הם מתחברים או לא, ימינה או שמאלה.
החושך והרוח כיסו את העיניים שלה.
מתי נגיע כבר הביתה?
בסוף גם יגיע הגשם.
לפני שנים, שבת, בשעה כזאת, בגדים יפים, קפה באיזו פינה קרירה בעיר, אחרי לילה בדירה של מישהי מאיזו מסיבה אפלה.
מסע.
אחרי ריב סוער יש איזו תחושה בכל הגוף למשך שעות, שהיא בדיוק כמו התחושה בגוף אחרי ספורט - רק בדיוק להיפך.
ערסל, רוח בוקר, חצי חלום, נים לא נים, אוויר שעוטף את העור באלף אצבעות מלטפות.
זה לא מצב פיזי. זה מצב נפשי.
את באה למקום של סימני שאלה עם כל האנרגיות שזורמות בך. עם החיוך. עם המילים הפתוחות. לחוות, להרגיש, לטרוף, להיטרף, להילחץ אל הקיר, לבכות, לברוח, לשתוק.
להשלים את המעגל.
אם תחזרי תדעי שזה לתמיד.
