רק רגע

חבר אמר לי "לא שלא היו רגעים של השתוללות אבל בסך הכל אני חושב שהילדים עברו את זה סביר". וזה גרם לי ישר לחשוב ולראות שבאמת ככה זה היה גם כאן איתם. סביר. בסך הכל עברו את זה יפה, לא בלי איבוד עשתונות וריבים וחיפוש גבולות מדי פעם אבל היה יכול להיות הרבה יותר חמור.

אבל אז הסתכלתי עוד צעד אחד פנימה. זה הרי לא על הילדים. זה עלי. וגם אני, בסך הכל, עם הצעקות, עם חוסר סבלנות פה ושם, עם בריחה לחצר לכמה דקות, בסך הכל הייתי בסדר. סביר, רוב הזמן.

נשארנו שלמים מבחוץ, אבל למודים מבפנים.