לפני 3 שנים. 10 בפברואר 2021 בשעה 13:51
מדי פעם, רק כשיש לך אומץ, את פותחת את הדלת הכבדה, ומסתכלת שוב על כל השברים המפוזרים והמאובקים.
איך פעם חשבת שהם יזחלו ויידבקו מחדש מעצמם זה לזה.
איך נזילות של צבע נדמו בעינייך לדם.
כל השברים נשארו כפי שהיו שם, מפוזרים ומאובקים, והאור מהדלת הכבדה מאיים להבריק שוב את הכל.
מבט של מדי פעם, רק לבדוק אם יש לך אומץ להביט. ואולי טיפה לבדוק אם בכל זאת איכשהו הכל תוקן מעצמו.
