פול דיסקלוז'ר:
במשך שבוע העבודה חווה הכותבת את הכתוב לעיל בצורה הרבה פחות אקוטית, מצמיתה ו/או דרמטית, שלא לומר בצורה יותר מינורית (כי אל לנו להקל ראש בזה שהיא סוף סוף מרגישה שוב... מינורי זה לא!).
ודבר נוסף - העירו לי חברים (כאלה שמכירים את הצד הראשון) שהם לא מבינים כל כך, שהכל פה אוסציאטיבי, לא נהיר כמו שהיו מצפים (ממנה). אז כן, ככה, בדיוק. אסוציאטיבי, חם וטרי-טרי מהמוח הקודח, מוסח הדעת והלולייני שלי/ה. כמעט בלי עריכה. זו שיחה שאני מנהלת עם הקיר הפרטי (עאלק) שלי שלא עונה לי. למעשה, הקיר אפילו כנראה לא יודע שמנהלים איתו את השיחה הזו. אבל אתם, קוראיי היקרים, אתם יודעים! סבבה? סבבה!
ועכשיו הלאה, אל המחר. כי יש אחד כזה ועוד אחד מיד אחריו והם יהיו טובים, איך שזה יהיה או לא יהיה.
(*יש עוד אחד בטרילוגיית פליטווד אבל הוא יצטרך להמתין, כי הוא אינדיקטיבי מדי, עם הקוראים הסליחה.)