דברים שרואים מכאן

לאורך כל היום אני מסתכלת על עצמי במראה ומשהו מצלצל לי מוכר. מעורר. לא סתם ואניטי, משהו אחר.

ואז בערב, בבית אני מבינה.

זו אותה השמלה. זו אותה השמלה שלבשתי בשבילו באותו לילה.

לא הצלחתי להחליט מה ללבוש: ג'ינס או שמלה? שמלה או ג'ינס?? עבר כל כך הרבה זמן מאז שהתרגשתי ככה...

החלטתי ללכת עם נתינת זכות ההחלטה בידיו ופשוט שאלתי אותו:

"ג'ינס או שמלה?"

"מה שיותר נוח לך להוריד..."

"מה שיותר נוח לך להוריד."

"שמלה. תלבשי לבנים סקסיים."

"אין לי אחרים. פיספסת פעם שעברה סט פצצה. זה מה שקורה כשאין סבלנות."

גם למחרת לבשתי את השמלה. הלכתי איתה לעבודה וכל אחד ואחד עשה בדיוק מה שרציתי ועם חיוך. היה לי יום נפלא ולא רבתי עם אף אחד. אף אחד לא רב איתי.

גם היום.

זה מה שהציץ אליי חזרה מהמראות לאורך היום.