החלטתי לספר לקטנה שאני אוהבת אותה. אהבת אמת. מהסוג שמרגישים גם בלי לרצות משהו ממנה. קבעתי לצאת איתה לפאב. בדרך, בחוץ, התחלתי לבכות ואמרתי את הכל. לא הגענו לפאב בכלל. אני יודעת שאתם כנראה רוצים לדעת על האורגזמה המרטיטה שהיתה לי בזרועותיה אבל האמת היא שבגלל לא הזדיינו, רק דיברנו, טיילנו, התנשקנו, חזרנו הביתה ושתינו וודקה לבד עד שנרדמנו מחובקות.
זה היה לפני כמעט חודשיים. מאז הספקנו כבר לעלות אחת לשנייה על העצבים, הספקנו לתמוך אחת בשנייה במשברים (והיו לי הרבה, או הו איזה תקופה קשה עברתי) והספקנו לאהוב ולהזדיין ולעש6ת שטויות איומות ונוראיות ממש כמו פעם ואני מרגישה שלווה ומחכה שתהרס, כמו השקט לפני הסערה. רוצה רק שזה יימשך, אבל מוכנה כבר שמשהומ יתגלה והיא תתפוצץ עלי, או אני עליה, ונבין שזה לא עובד, וזה יהיה הסוף האמיתי בינינו, ואצטרך לראות אותה בחדר המדרגות וישבר לי הלב בכל פעם.
