מה זה קשור?

עוד זוג חברים אהובים נפרדו.

זה הביא אותי לחשוב קצת על הפרידות שלי בעבר ועל פרידות של זוגות אחרים שלאורך התקופה שהיו ביחד היו כל כך מקסימים ונהדרים שזה היה נראה שהם ימשיכו ביחד לנצח.

האם הכלל שאנחנו חיים לפיו הוא ש 

The candle that burns twice as much burns twice as fast?

למרות הכאב שאחרי, האם אנחנו יכולים לשמור על כל הרגעים היפים והמדהימים שמערכות היחסים שלנו נותנות לנו?

דורון ברגע פילוסופי...

מחר - הופעה מיוחדת בסין אתיקס. מתלבט עדיין לגבי כמה ניואנסים.

פורים - מלאאאא הופעות ומסיבות.

בקרוב - נוסעים ללמד בחו"ל שוב. יהיה כיף!!

החיים הבדסמים שלי ממש סבבה.

בשבילי להיות דאדי דום זה לא תואר בדסמי או משחק. זה פשוט הרחבה של מי שאני בחיים לתחום הבדסמ. נראה שרבים שמגיעים לעולם הזה בהתחלה מאמינים שהכל זה משחק תפקידים פשוט, ושהם חייבים לשחק דמות כי ככה BDSM ו-Kink עובדים, נכון?

אצלי זה לא עובד ככה.

אני לא מאמין שאפשר להעמיד פנים שאתה "דום" או "דאדי" אם זה לא מגיע ממי שאתה באמת.

יכול להיות שייקח לך זמן לגלות מי אתה באמת, אבל אם אתה בא לעולם הזה עם ראש פתוח ותהיה האני הטבעי שלך, תלמד מי אתה באמת ואיך ליישם את זה בבדסמ. היתרון בכל ההגדרות הוא, ועד כמה שהמונחים וה"תפקידים" בבדסמ ישמעו לפעמים מגוחכים, שהם מאפשרים לחדשים להתנסות מה הוא המקום הנכון עבורם בעולם שלנו ולדייק את מה שמתאים עבורם. זה יעזור בהיבט המיני/בדסמי, אבל זה משתרע מעבר לזה, ויכול לשמש לצמיחה אישית וקבלה עצמית.

באשר אלי כפי שציינתי אני מרגיש שאני דאדי דום בנשמתי. החלק של הדום הוא לא ההגדרה הקלאסית של "קשוח ואכזר". אני לא נותן פקודות או דרישות, או קובע כללים או שעות שינה. דברים כאלה אני מתעב ואין לי סבלנות למבנה כזה בעצמי, שלא לדבר על לכפות את כל אלו על אדם אחר שאני אוהב. המקום שבו אני מצטיין בלהיות דאדי הוא להקשיב, לתמוך, להגן, לדאוג ולהנחות במקומות שכל כך צריכים או רוצים בכך. אני נהנה לעזור לנשלטת שלי, ואני נהנה שמסתכלים על הדברים האלה. אני נהנה לתת את הדברים האלה כי אני יודע שאני מסוגל לזה. לפני שהשתלבתי בקהילת הבדסמ קראתי לזה "להיות האביר על הסוס השחור". להיכנס למקום שבו אני רואה עצב ולהשתמש בידע שלי כדי לעזור לנשלטת להתגבר על הצער והכאב. זה לא תפקיד, לא מסיכה, ולא דמות שאני משחק. אני יודע שאני טוב במתן תמיכה לקטנה שלי אז אני לוקח את התפקיד שלי ברצינות ומאמץ אותו בשמחה. זה באמת לא יותר פשוט או מסובך מזה.

לאלו שמתעניינים ויודעים על האהבה שלי לחבלים, יש פוסט אחר על למה אני קושר.

משפט אחרון:

Little girls grow up, Daddy is forever.

"Everything you love will probably be lost, but in the end, love will return in another way."
Embrace change. It's inevitable for growth. Together we can shift pain into wonder and love, but it is up to us to consciously and intentionally create that connection.
Frenz Kafka

היא: תגיד, כשאתם קושרים - יש הגבלת משקל לנקשרת?

אני: כן. אני ממליץ לא לקשור אנשים ששוקלים מעל 2 טון.

#הומור של קושר דינוזאור

או כפי שהבת שלי אומרת לי: "אבא, ההומור שלך כל כך יחודי שרק אתה צוחק ממנו".

פונה אלי גבר.

גבר: אשתי רוצה שתקשור ותסשן אותה.

אני: אני מאמין בהסכמה נלהבת ורצון חופשי. אם היא רוצה - היא מוזמנת לפנות אלי ישירות למרות שברוב המקרים אני לא מתעסק עם נשואות. תקרא את הפרופיל שלי.

גבר: לא, היא מאוד רוצה. בו ניפגש לקפה.

אני: זה הטלגרם שלי. שתשלח לי הודעה ישירות ואתה לא יכול להיות חלק מהשיחה.

גבר: טוב. היא תפנה אליך.

נעלם.

לא יודע לשים בדיוק את האצבע על למה אבל כיף לי ללמד שיבארי בחיפה.

אולי כי הקהילה שם יותר חדשה ויותר מתלהבת. כי לאנשים שבאים לשיעורים שלי בחיפה יש ניצוץ בעיניים שמגיע כשנחשפים למשהו חדש ונהדר.

אולי כי חלק מהגועל נפש שיש במרכז עוד לא הגיע לצפון.

אולי זה סתם לצאת מהשגרה ולראות עיר יפה שעכשיו סופגת יותר מידי זמן טילים ורקטות.

יאללה. יהיה כיף.

היום סיימנו ללמד קורס מתקדמים.

זוגות שלפני חודש וחצי ידעו קשירות בסיסיות עשו היום סספנשין מוטרף. 

אז איך אני יודע שהיה מוצלח? כי הם כולם רוצים שיעורי המשך באותה מסגרת.

והחיוך שבעיניים. גם בצד הקושר וגם בצד הנקשר.

והאמת? זה הדבר הכי מספק בכל הסיפור הזה. היכולת להעניק לזוגות מקסימים אמצעי להעמיק את החוויה שביניהם.

בימים אלו אני "חוגג" עשור מאז שהתחלתי ללמד שיבארי.

מה לא עברתי?

לימדתי מאות רבות של זוגות, פתחתי סטודיו, הופעתי בכל ליין אפשרי, למדתי ולימדתי בחו"ל באירופה וארה"ב, קשרתי מספר לא סביר לחלוטין של נשים מדהימות ולאורך רוב התקופה שילבתי זוגיות מהממת עם הקטנה שכבר גדלה.

גם היום אני מופיע ומלמד עם אשה מדהימה שעושה לי רק טוב.

היו עליות, היו ירידות, הרבה רגעים של אושר עילאי וגם קצת נפילות וכאבי לב לאורך הדרך.

התחום שאני כל כך אוהב הפך מנישה לא מוכרת למופע חובה בכל מסיבה עם קבוצות לימוד ומאות אנשים שקושרים אחד את השני עם חיוך בעיניים.

מסתכל קדימה ושואל איפה נהיה בעוד עשור.

אין לי מושג.

מלמדים אתמול בערב קורס שיבארי מתקדמים מדהים, הערב שתי הופעות בשתי מסיבות - כשבצפון ובדרום מלחמה.

מדינה פסיכית.