מה זה קשור?

"Everything you love will probably be lost, but in the end, love will return in another way."
Embrace change. It's inevitable for growth. Together we can shift pain into wonder and love, but it is up to us to consciously and intentionally create that connection.
Frenz Kafka

היא: תגיד, כשאתם קושרים - יש הגבלת משקל לנקשרת?

אני: כן. אני ממליץ לא לקשור אנשים ששוקלים מעל 2 טון.

#הומור של קושר דינוזאור

או כפי שהבת שלי אומרת לי: "אבא, ההומור שלך כל כך יחודי שרק אתה צוחק ממנו".

פונה אלי גבר.

גבר: אשתי רוצה שתקשור ותסשן אותה.

אני: אני מאמין בהסכמה נלהבת ורצון חופשי. אם היא רוצה - היא מוזמנת לפנות אלי ישירות למרות שברוב המקרים אני לא מתעסק עם נשואות. תקרא את הפרופיל שלי.

גבר: לא, היא מאוד רוצה. בו ניפגש לקפה.

אני: זה הטלגרם שלי. שתשלח לי הודעה ישירות ואתה לא יכול להיות חלק מהשיחה.

גבר: טוב. היא תפנה אליך.

נעלם.

לא יודע לשים בדיוק את האצבע על למה אבל כיף לי ללמד שיבארי בחיפה.

אולי כי הקהילה שם יותר חדשה ויותר מתלהבת. כי לאנשים שבאים לשיעורים שלי בחיפה יש ניצוץ בעיניים שמגיע כשנחשפים למשהו חדש ונהדר.

אולי כי חלק מהגועל נפש שיש במרכז עוד לא הגיע לצפון.

אולי זה סתם לצאת מהשגרה ולראות עיר יפה שעכשיו סופגת יותר מידי זמן טילים ורקטות.

יאללה. יהיה כיף.

היום סיימנו ללמד קורס מתקדמים.

זוגות שלפני חודש וחצי ידעו קשירות בסיסיות עשו היום סספנשין מוטרף. 

אז איך אני יודע שהיה מוצלח? כי הם כולם רוצים שיעורי המשך באותה מסגרת.

והחיוך שבעיניים. גם בצד הקושר וגם בצד הנקשר.

והאמת? זה הדבר הכי מספק בכל הסיפור הזה. היכולת להעניק לזוגות מקסימים אמצעי להעמיק את החוויה שביניהם.

בימים אלו אני "חוגג" עשור מאז שהתחלתי ללמד שיבארי.

מה לא עברתי?

לימדתי מאות רבות של זוגות, פתחתי סטודיו, הופעתי בכל ליין אפשרי, למדתי ולימדתי בחו"ל באירופה וארה"ב, קשרתי מספר לא סביר לחלוטין של נשים מדהימות ולאורך רוב התקופה שילבתי זוגיות מהממת עם הקטנה שכבר גדלה.

גם היום אני מופיע ומלמד עם אשה מדהימה שעושה לי רק טוב.

היו עליות, היו ירידות, הרבה רגעים של אושר עילאי וגם קצת נפילות וכאבי לב לאורך הדרך.

התחום שאני כל כך אוהב הפך מנישה לא מוכרת למופע חובה בכל מסיבה עם קבוצות לימוד ומאות אנשים שקושרים אחד את השני עם חיוך בעיניים.

מסתכל קדימה ושואל איפה נהיה בעוד עשור.

אין לי מושג.

מלמדים אתמול בערב קורס שיבארי מתקדמים מדהים, הערב שתי הופעות בשתי מסיבות - כשבצפון ובדרום מלחמה.

מדינה פסיכית.

הפעם הראשונה שקראו לי ככה הייתה בפרסומת להופעה שעשיתי במועדון בדסמ ידוע בסביבות 2014.

אותי זה הצחיק כי תמיד חשבתי שאני סתם סוטה שאוהב  לקשור נשים יפות ולגרום להן להיות יפות יותר (וגם רטובות כחלק מהתהליך) בחבלים שלי.

רק לאחרונה (אחרי עוד סדנה שלימדתי בחו"ל ולא מעט אנשים שקראו לי אמן או מאסטר שיבארי לאורך השנים) התחלתי להרגיש שאני ראוי לתיאור.

מודה שאני עדיין מסתכל על זה בקצת חוסר אמון ושהמילה "מאסטר" גורמת לי לאלרגיה חריפה.

מה שכן, אין ספק שהתשוקה והאהבה שלי לתחום רק גדלה עם השנים.

אז יאללה. ממשיכים לעשות דברים יפים.

הפיה ישנה עכשיו לידי.

הפנים היפות שלוות והגוף המושלם רגוע.

הערב דיברנו על איפה היא תהייה בעוד כמה שנים ועל זה שהזמן שלנו מוגבל.

היא אמרה שהיא לעולם לא תשכח אותי ואני עניתי שכבר שמעתי בדיוק את אותו משפט בעבר.

הוא נאמר גם אז, בהמון אהבה וכוונה.

אבל הזמן עושה את שלו.

אני סולד ממועדונים ונילים.

המוזיקה תמיד רועשת מידי ולא בסגנון שאני אוהב, אנשים חסרי ידע בסיסי בהתנהגות במקום הומה אדם. מצלמים סלפי מחייך בזמן שהם מנסים להימחק עם עוד אלכוהול זול שנמכר ביוקר.

בפורים חצי מהם מתחפשים לבדסמים ואפילו קצת נראים כמו שאנחנו נראים כל השנה.

אבל אין מה לעשות.. הם עדיין ונילים.

מה שאנחנו עושים כמובן מאליו כל השנה הם חולמים עליו כל החיים.

מודה שיש סיפוק מסוים בלראות את העיניים שלהם נפערות ואת הלסת נשמטת כשהם רואים אותנו. מצד שני, קצת חמלה - אין שום דבר אמיתי שמונע מהם להיות מאושרים במיניות שלכם כמונו. מלבד האומץ לקחת את החיים צעד אחד קדימה.

פורים שמח יא חבורת סוטים!!!