משהי אתגרה אותי בשאלה - למה אני קושר (ונימת הקול הייתה של למה אני קושר ולא "שולט"?).
האמת שיש בזה משהו. למה להשקיע שנים של לימוד, נסיעות לחו"ל, ניסוי וטעייה, קניית והכנת חבלים מיוחדים, ציוד נלווה, תכנון מוקדם.. כל כך הרבה מאמץ ובסוף אתה אפילו לא מזיין אותה? או לפחות מפוצץ אותה במכות? (כן, שאלות אמיתיות שנשאלתי לאחרונה..).
אז קצת חפירה למתעניינים.
העניין שלי בקשירות התחיל בגיל מאוד מוקדם.
בגיל 9 קשרתי את בת דודה שלי לעץ והשארתי אותה שם עד שההורים שאלו לאן היא נעלמה. לא בדיוק SSC אבל מה הבנתי מהחיים שלי?
מאז עברתי הרבה ולפני כ – 8 שנים עברתי מקשירות בסגנון מערבי לסגנון יפני (שיבארי, קינבקו, סמנאווה הם חלק מהשמות).
למה? הנה כמה מהסיבות שאני קושר:
* כי קשירה היא השליטה הפיזית האולטימטיבית. את בעצם מסרת לי את חופש התנועה שלך, את השליטה על הגוף, הנפש, הנשימה, למעשה על כולך - ואת שלי עד שאני משחרר. בסשן הצלפות את יכולה להסתובב וללכת. לאן תלכי כשאת 2 מטר באוויר קשורה, עם בליינד פולד ואני מטפטף עליך שעווה חמה?
* כי באמצעות החבל אני יכול לגרום לך להרגיש כל כך הרבה – כאב, עונג, השפלה, אהבה, פחד, שמחה, מיניות, חיבוק שמעיף לשמיים או פיתול שמכניס לספייס. וזה רק חלק.
* כי זה יפה. ומי שרוצה להיווכח, יש תמונות.
* כי זה מעורר מינית בצורה מדהימה.
* כי זאת דרך לבטא את עצמי. הקשירה שלי היא לא רק בדסמית, היא אומנות. כמו שאחר מביע את עצמו באמצעות ציור או שירה או פיסול – אני מביע את עצמי באמצעות החבל ובאמצעותך.
אני לא חושב שקשירות הן לכל אחד או אחת. להיפך, הן לא מתאימות לכולם, כמו שבדסמ לא מתאים לכולם. אבל לי אין ספק, לי ולנקשרות שלי זה עושה את זה ברמות אחרות.
שיהיה חג שמח.
