החיים בטריקולור

כי "העיר שמספרת לעצמה שהיא ניו יורק אבל דומה יותר לניו דלהי" ארוך מדי.

מתרגשת ברמות של כלה

מנוסח בלשון נקבה מטעמי נוחות וגם מטעמי כי ככה בא לי, פונה לכל המינים, המגדרים, התפקידים, התמנונים וירקות השורש.

אני כנראה לא אחדש הרבה, אבל אני גם לא מתיימרת. אלה פשוט הדברים שעזרו ועדיין עוזרים לי.

כן, זה פוסט סחי להפליא אבל פה זה הבלוג שלי, אז תתמודדו.

1. תמחקי את האינסטרגם מהטלפון שלך או לפחות תפסיקי לעקוב אחרי חשבונות מלאי תמונות של נשים דקיקות וגבעוליות. במקום זה, תסתכלי על אמנות מתקופת הבארוק, שתזכיר לך כמה יפים הם גופים גדולים ומלאים, ששימשו השראה ליצירות מדהימות כל כך.

2. בכל פעם שאת רוצה לומר משהו שלילי על הגוף שלך, להזכיר שוב כמה את שונאת את הבטן הזאת או כמה סימני המתיחה מבאסים אותך, תעצרי, תקחי נשימה עמוקה ותחליפי את זה באמירת תודה לגוף שלך על משהו חיובי. זאת יכולה להיות תודה לרגליים שלך על היכולת לקחת אותך ממקום למקום או לבלוטות הטעם שלך על היכולת להנות מטעמים שונים. העיקר פה זה להחליף את נרטיב השנאה בהודיה. 

3. תרקדי. בכל הזדמנות שיש לך, לצלילי כל מוזיקה שבא לך. את לא צריכה ללמוד לרקוד, רק לאפשר לגוף שלך לזוז בחופשיות. תפעילי כל שיר שבא לך ותני לעצמך להתמסר לקצב. הפכי את זה להרגל, זאת הרגשה מדהימה.

4. תתפשטי בכל רגע בו את יכולה להרשות את זה לעצמך. יש לך שעתיים שקט בבית עד שהילדים חוזרים מהמסגרות? תתפשטי. תרגילי את עצמך ללבוש את העירום שלך, תרגילי את עצמך לרעיון שמותר לך, שהעירום שלך הוא יפה, הוא משחרר, הוא עוצמתי ונפלא.

5. אבל כשאת לבושה, תתלבשי יפה, תתלבשי מגניב, תתלבשי מעניין. אם את לא מצליחה לבד, תעזרי בסטייליסטית אישית. לבוש מחמיא שמבליט את האזורים הכי יפים בגוף ומאיר את הפנים עושה פלאים לבטחון העצמי. ותרי על כל דבר שבו לא נוח לך, שגורם לך להרגיש לא עצמך, שמגביל לך את התנועה, לוחץ, מגרד, לא משנה. רק מה שאת מרגישה בו נינוחה. 

6. תתיחסי לגוף שלך בכבוד ותטפלי בו טוב. תאכלי כמו שצריך, תשתי ותשני מספיק, תעשי בדיקות תקופתיות, תפעילי את הגוף גם אם יש לך רק כמה דקות ביום להקדיש לזה. עדיף עשר דקות כושר על פני כלום.  לתזונה, שינה וכושר יש משמעות בריאותית גם בפן הנפשי.

7. אורגזמות וכמה שיותר. לא משנה אם תגיעי אליהן לבד או עם פרטנר/ית. תני לעצמך להנות מהיכולת הנפלאה שלנו לחוות את הדבר המדהים הזה.

8. חמאת שיאה אורגנית היא חברתך הטובה ביותר אחרי כל מקלחת. תחליפי בה את הקרם גוף הרגיל ותרגישי את העור שלך רק ונעים כמו שלא ידעת שהוא יכול להיות. תודי לי אחר כך.

9. כל יום, תקדישי כמה דקות ללהביט בעצמך במראה ולמצוא לפחות משהו אחד יפה. תתארי לעצמך במילים את החלק הזה בך, איך הוא נראה, איך הוא מרגיש כשאת נוגעת בו, מה את אוהבת בו.

10. ותאכלי עוד חתיכה מהעוגה הזאת, כבר! חיים פעם אחת.

והסצנה הזאת לנצח תישאר אחת הסקסיות שראיתי בסרט אי פעם

הומו: אתה גר 12 דקות הליכה ממני? רחוק לי רצח!

סטרייט: נוסע מרמת הגולן למצפה רמון בשביל סטוץ חד פעמי

להבין שזה בושם 

למה בכל פעם שמישהי מציינת את היותה יפה, מיד יקפצו עליה עם ניסיונות לשכנע אותה שהיא לא, תנחתי, מה את עפה על עצמך?

נתקלתי בזה בכל מרחב וירטואלי שאני נמצאת בו, ראיתי את זה מכוון גם לגברים אבל לנשים הרבה יותר וזה באמת לא מובן לי.

אני לא מדברת על תעופה עצמית מגעילה מסוג "אני כוסית וכל השאר מכוערות" אלא נטו על נשים שמציינות "אני אישה יפה ואני מודעת לזה".

גם אם בעיניי מישהו אחר היא לא יפה, מה כל כך כואב לך שהיא תמשיך לחשוב שכן? מה הדחיפות להביא את זה לידיעתה?

מה נשים שמודעות ליופי שלהן מעוררות בסובבים, שכולם מרגישים כזה צורך חזק לצעוק עליהן "דעי את מקומך"?

זאת קנאה? זה יושב על חוסר בטחון של המגיבים לגבי היופי של עצמם? שורף להם שהיא בלתי מושגת?

מישהו אמר לי פעם שזה נתפס כהתנשאות, אבל זה לא נשמע לי נכון. הרי כשמישהי אומרת "אני יפה" היא מדברת נטו על עצמה. אמירה כזאת אינה ניסיון להוריד אחרים ואינה אומרת כלום על היותן של נשים נוספות יפות. הדוברת, במקרה כזה, מתיחסת לעצמה בלבד.

מה שורף לאנשים ולמה הם לא מורחים על זה אלוורה?

יש ציפוי פנינה מהמם שלחלוטין הלך לאיבוד בצילום וזה מבאס