לפני כמה חודשים לא הייתי מסוגלת לסבול את עצמי יותר וזה הוציא ממני המון אגרסיות כלפי הסביבה עד שהבנתי שאי אפשר להמשיך ככה ושאני לא אוהבת את מי שאני הופכת להיות והחלטתי לעשות ריסט להכל.
החלפתי מקום עבודה אחרי מנוחה של חודשיים, לקחתי הפסקה מהכלוב, ניתקתי קשר עם הוריי, שלחלקכם זה אולי ישמע כמו דבר נוראי לעשות אבל באמת שהם אנשים רעילים והייתי צריכה לעשות את זה מזמן והכי חשוב, הפסקתי לעשן וויד.
הפסקת העישון היא הצעד הכי משמעותי מבחינתי כי במשך שנים לא חוויתי כלום ולא התמודדתי עם כלום בלי זה והאמת, פחדתי ממה שישאר ממני.
במשך המון זמן ידעתי שאני צריכה לעצור, שלא טוב לי ככה, אבל השאלות לא הניחו לי-
מי אני בלי להיות בסטלה מאה אחוז מזמן הערות שלי? האם יהיה לי את אותו בטחון עצמי? האם עדיין אהיה כריזמטית? סקסית? אצליח לתפקד בלי להתפרק? והדחף המיני, מה איתו? ויכולת להתנסח?
אז עברו 7 חודשים בלי לעשן בכלל.
הצלחתי לא לעלות במשקל, החשק המיני נעלם לגמרי ורק בשבועיים האחרונים התחיל לחזור לעצמו, אני כן הרבה פחות תקשורתית, הרבה פחות רוצה לראות אנשים אחרים, אבל חלק גדול מזה קשור גם לעובדה שהעמסתי על עצמי עבודה+לימודים+התנדבות עם פליטים מאוקראינה אז אני בעיקר פשוט עייפה וכן, עדיין קצת מחפשת את היכולת שלי לתקשר עם העולם בלי להיות תלויה בסטלה, אבל מה שפחדתי ממנו, הנפילה הגדולה, אובדן העצמי המוחלט, הדיכאון הקשה שכל כך פחדתי ליפול אליו, כל זה פשוט לא הגיע.
מה שכן הגיע, זה כעס משמעותית יותר מווסת, שינה הרבה יותר טובה והבנה שאני מסוגלת להיות מעניינת, כריזמטית וסקסית בזכות עצמי. אני פשוט צריכה ללמוד מחדש איך לעשות את זה. זה תהליך.
