על התמודדות עם הורה נרקיסיסט והיא הפילה לי מלא אסימונים, כי פתאום הבנתי שזאת אחד לאחד אמא שלי ופתאום אני מתחילה לקלוט למה כל החיים שלי קיבלתי ממנה את התחושה שמאוד עקרוני לה לא לפרגן לשום דבר שאני עושה למעט מול אנשים אחרים, כלומר היא תשתפך בפני זרים באינטרנט על כמה הבת שלה חכמה, יפה ומוצלחת אבל בשיחות בינינו כל החיים שמעתי רק זלזול בהישגים שלי, הקטנה של כל דבר שמלהיב אותי ועושה לי טוב והעצמה של כשלונות, כולל בתור ילדה, בדברים שעשיתי פעם ראשונה בחיי, בלי שיש לי מספיק כלים כדי להצליח ובלי שניתנו לי כלים לא לחזור על הכישלון.
פתאום אני מבינה למה תמיד היה אסור לי לכעוס עליה וכעס שלי תמיד התקבל בתור התחצפות.
פתאום מאוד ברור לי, למה מאז שאני זוכרת את עצמי, הרגשתי שהיא רואה אותי בתור פרויקט ולא בתור אדם נפרד ממנה שיכולים להיות לו רגשות ורצונות משלו.
אני אהיה בת 40 בשנה הבאה ואני עדיין לומדת ולא לגמרי מצליחה להפנים, שלא כל דבר שאני נוגעת בו יכול או צריך לצאת מושלם, שלהיכשל זה חלק בלתי נפרד מהחיים ושכישלון נקודתי לא אומר עלי כלום.
להציב גבולות ולתקשר כעס ותסכול ולא לתת לטון סמכותי להפעיל אותי אלה דברים שרק לקראת גיל 35 הצלחתי ליישם.
אולי לקראת 50 אצליח לקבל קצת שפיות ואיזון.
