לפני שנתיים. 30 באוקטובר 2022 בשעה 22:46
אני מכירה עוד אנשים שגדלו עם הורה שהטיל עליהם את האחריות לwell being שלו והרבה מהם מפגינים עודף אמפתיה לסביבה שלהם ומכלים את עצמם בניסיון להיות שם בשביל כולם.
אצלי זה הפוך. הצורך להיות אמפתית מעורר בי דחיה וכעס והיום אני מבינה שזה כי זה מחזיר אותי לתחושה המכבידה הזאת שיש אדם שגורלו מוטל עכשיו על כתפיי.
זה לא שאני לא מסוגלת להרגיש אמפתיה, אני פשוט לא מתמודדת איתה טוב, אם כי ככל שאני מתבגרת ומבינה את המקורות לתגובות שלי, אני מצליחה להפגין אמפתיה כשצריך ולשמור על עצמי בדרך.
עם השנים כל כך נכנסתי לדמות של נהג משאית בגוף של אישה, שמוזר לי להיות אחרת ולפעמים דווקא בא לי להיות קצת יותר רכה.
אני חושבת שאולי לא לברוח מלהיות אמפתית לסביבה זה צעד בדרך לשם.
