מישהי שאלה אותי אם הייתי מסוגלת לחיות בזוגיות ונילית ללא בדס"מ לאחר שכבר טעמתי ממנו.
כבר חייתי ככה בעבר. הייתי מעורבת בתחום הזה מגיל 17, וכשהכרתי את בן זוגי והשולט שלי, הוא לא התעניין כל כך בתחום וזה לא היה חלק מחיינו.
לפני כשנתיים הוא החל להתעניין בעולם הזה ולאט לאט נכנסנו אליו שנינו כזוג.
ופשוט הבנתי.
אני לא זקוקה לבדס"מ, אני זקוקה ספציפית לנסיך שלי.
גם כשאני אומרת שאני זקוקה להצלפות, לשליטה מנטאלית או לקשירות וכו', אני לא.
כי גם אם נניח הנסיך שלי לא היה בעניין, והיינו פותחים את המונוגמיה שלנו והיה מתאפשר לי לחיות עם הנסיך שלי וגם להישלט על ידי מישהו אחר ולקבל ממנו את כל הבדס"מ בעולם- אני פשוט לא מעוניינת.
אני זקוקה לנסיך שלי.
אני רוצה שרק הוא ישלוט בי וזהו זה.
ואם זה לא מתאים לו- אז בסדר, ממש לא צריך. זה אמנם נפלא ונהדר, אבל העומק האמיתי של היחסים שלנו לא נובע מהבדס"מ... אלא משליך עליו.
אני אחיה בכל דרך, כל עוד זה איתו.
אני צריכה לחלק אינסולין בסוף פוסטים כאלה.... :)