|
|
|
וואו, אני באמת צריכה לחזור לכתוב פה..
אבל אני פשוט לא מספיקה להגיע לזה.
הידיים שלי מלאות לגמרי, תודה לאל.
אז לפני שלושה שבועות נולדה לי בת נוספת, שנה וטיפה אחרי אחותה.
אני אמא לצמודות וזה אושר עצום, אבל גם תשישות גדולה... חחח
אני אחזור לכתוב פה עוד, מבטיחה.
זה פשוט ייקח קצת זמן.
"באמת חשבת שאני ארשה לך ללבוש תחתונים במסיבה?"
הנסיך שלי סקסי מתמיד.
הוא עומד בפתח החדר שלנו, נשען על המשקוף ובוחן את גופי מכף רגל ועד ראש.
אני עומדת מול הארון בתחתונים וחזיה. תחרה סגולה כהה. אני לא מתייחסת לדבריו וממשיכה לחפש את השמלה שלי, השחורה הצמודה והקצרצרה.
"אני מבין שאת מחפשת צרות", הוא זורק לעברי.
אני מפסיקה את מעשיי ומתבוננת בו.
הוא רציני.
"אבל השמלה הזו נורא קצרה", אני עונה לו, "בלי תחתונים זה יהיה קשה להתחבא תחתיה.." וברגע שהמילים האלו יוצאות מפי, אני מרגישה נבוכה וסמוקה.
"נו, בסדר", הוא אומר בשוויון נפש. "אז תצטרכי להיות זהירה אם ככה. חוץ מזה, מי אמר שאני רוצה להחביא אותך?"
אני מסתכלת עליו בסימן שאלה. זה חדש לי. הוא תמיד אמר שאני לעיניו בלבד, ודווקא אני זו שהבעתי עניין ורצון שייראו אותו שולט בי. רצון מהול בהרבה, הרבה פחד.
"מה, אסור לבעלים שלך לשנות את דעתו?"
הוא קלט אותי.
כמו תמיד.
אני מתעשתת, נועצת בו מבט משועשע.
"אוקיי, אתה לא מפחיד אותי".
"ככה?"
"כן. ככה" אני מעזה לענות לו.
"טוב. תסיימי להתלבש, צריך לצאת בקרוב", הוא זורק ויוצא מהחדר.
אני מרגישה את הדופק צונח בבת אחת, ואני מתיישבת לרגע על המיטה כדי להתאפס.
אני רק מקווה שאצליח לעמוד וללכת בכוחות עצמי, כי מהלחץ הרגליים שלי הופכות לג'לי..
---------
"את רוצה לשתות משהו?" הוא מרים את קולו, מנסה להתגבר על המוסיקה.
"רק מים, בבקשה. אני רוצה לשמור על ראש צלול".
הוא נעלם בתוך ההמון ואני קצת מבוהלת, מסביב המון גברים ונשים לבושים יותר או פחות. הרבה קולרים, הרבה שחור.
הרבה מבטים ננעצים בי. אני מתכווצת מבפנים אבל עומדת זקופה.
הוא חוזר עם בקבוק מים ומייד מניח עליי יד, מסמן טריטוריה. אני אסירת תודה על כך.
המועדון לא נראה גדול, אבל יש בו המון חללים נסתרים. ספות וכורסאות מפוזרות בו. במקומות היותר פרטיים יש גם עמודים עם חבלים, שרשראות ואזיקים בכל מיני צורות.
אנחנו מתיישבים באחת הספות בחלל הגדול.
"תנשמי, דיאה. תזכרי שיש לנו מילת בטחון".
אני מהנהנת.
הספה מאד נמוכה וקשה לי לשבת בה בצורה שבה איבריי האינטימיים יהיו מוסתרים. אני זזה בחוסר נוחות.
הוא נועץ בי מבט מחוייך.
"תתקרבי אליי", הוא תופס לי בקוקו הגבוה וההדוק שלי ומושך אותי אליו. אני זזה לכיוונו. גל קטן של התרגשות מתפתל לי בבטן הנשימה שלי נהיית כבדה.
"עוד. יודעת מה? בואי ושבי על הברכיים שלי, ככה יהיה לך קל יותר".
אני מתיישבת על ברכיו והוא מתחיל ללטף את ירכיי, לאט לאט.
המבט שלי לא מפסיק לרוץ מסביב. מי רואה? רק שלא תתרומם השמלה.. מחשבה שמצד אחד מפחידה אותי ומצד שני מגרה אותי כל כך.
אני מרגישה את היד שלו מלטפת את דרכה במעלה הירך, ומרגישה שאני נהיית לחה יותר ויותר.
הוא לא עוצר. אני תופסת לו את היד והוא משחרר אותה ונותן לי משיכה חזקה בשיער.
אני מרגישה את הנשימות שלו על האוזן שלי.
"את ממש לא עוצרת אותי. אם את באמת רוצה לעצור, את מכירה את מילות הבטחון שלך. צהוב- להאט. אדום- לעצור. אם תנסי לתפוס לי שוב את היד ככה, את תיענשי. זה ברור, צעצוע שלי?"
הקול שלו מעביר בי צמרמורת טובה.
"כן אדוני", אני עונה לו בקול חלוש.
אני אעמוד בזה?
אני אעמוד בזה.
אני קולטת שבספה הסמוכה לנו יושבים זוג ומביטים בנו בסקרנות.
גם בספה ממול יש כמה אנשים שמתעניינים בנו.
הוא קורא אותי ואומר: "בואי נעבור לפינה מעט פחות מרכזית..."
ואנחנו עוברים לאחת הגומחות הנסתרות יותר, שיש בה ספה זוגית וגם עמוד עם שרשראות ואזיקים.
"תעמדי פה, עם הגב לעמוד, הפנים לספה", הוא פוקד עליי.
אני נעמדת והוא אוזק אותי עם הידיים מאחורי הגב, לעמוד. אני מרכינה ראש.
הוא נעמד מולי, מניח יד על הסנטר שלי ומרים את ראשי.
"תסתכלי עליי"
אני מביטה בו.
"את כזו יפהפיה. אל תשכחי את זה. את הצעצוע שלי, ואת יפהפיה. אני רוצה להשוויץ בך"
הוא מלטף את הלחי שלי.
משם הידיים שלו גולשות לעבר החזה שלי. הוא מותח את מפתח הצוואר של השמלה מטה כך שהחזיה שלי נחשפת.
אני נושמת בכבדות. הלב שלי מאיץ. בחיים לא חשפתי איברים במסיבות.
הוא מושך גם את החזיה מטה וחושף את השדיים שלי לגמרי, מלטף ומשחק בפטמות הקשות.
אני במערבולת של רגשות.
נעים לי. מפחיד לי. מביך לי. מרגש לי.
אני מפסיקה להילחם במערבולת הרגשית הזו ופשוט נותנת לעצמי להיסחף.
הוא מרים את השמלה מלמטה ושולח יד ללטף בעדינות את הכוס שלי.
ממש בעדינות.
בכזו עדינות שאני נטרפת. אני רק רוצה עוד ועוד.
אני פוקחת לרגע את העיניים ורואה ששתי נשים עומדות קרוב אלינו ומביטות במתרחש.
רואים אותי. את הגוף שלי.
רואים מה שאדוני עושה לי, איך שהוא נוגע בי.
הוא משחק בין החזה שלי לכוס, פעם מלטף שם ופעם שם.
ונעים לי כל כך.
אני עוצמת עיניים שוב. אז מה אם מסתכלים עליי.
אני רק רוצה עוד. רוצה שייגע בי. שייקח אותי. שיעשה בי מה שירצה, רק שימשיך לגעת.
אני כל כך זקוקה לו.
הוא מחדיר אצבעות לתוכי. אני מתכווצת לרגע, ואז מתמסרת למגע שוב.
"אין לך מושג כמה את רטובה. צעצוע טוב שלי."
ביד אחת הוא מושך את ראשי אחורה מהשיערות. ביד השניה הוא משחק בין הכוס לדגדגן שלי.
ואני בדרך לגן עדן, לא רוצה שהוא יעצור. והוא ממשיך, וממשיך, עד שאני ממש קרובה- ואז הוא עוצר.
אני נדרכת, לא בטוחה מה הולך להגיע. פוקחת חצי עין- ורואה שיש לנו ממש קהל.
משהו כמו עשרה גברים ונשים מביטים בנו.
החרדה עולה בי, אבל הוא תופס לי את הפנים וצד את מבטי.
"היי, אני פה. אני שומר עלייך. את סומכת עליי?"
אני מהנהנת.
הוא שומר עליי.
אני טובעת במבט שלו, ונושמת.
הוא ממשיך לגעת, ללטף.
מביא אותי קרוב לשיא, ועוצר.
"את זוכרת שאסור לך לגמור נכון?"
אני מהנהנת.
"צעצוע טוב שלי".
הוא משחרר את האזיקים, מוביל אותי אל הספה ומשעין אותי עליה עם הפנים לספה והתחת בחוץ, בפישוק.
אני לא יכולה לראות את הקהל שלנו, אבל מאד מודעת לכך שהם שם.
התחת שלי חשוף. הם רואים אותו.
ואז מגיע ספאנק, ואני שוכחת שיש שם אנשים.
ועוד ספאנק, ועוד אחד.
וליטוף. ושוב ספאנק.
אני לא מצליחה לספור או לשער כמה זמן הייתי בפוזיציה הזו, חוטפת ספאנקים. אני רק יודעת שהמוח שלי מתחיל לרחף.
ושאני רטובה ממש.
אני שומעת את הקול של אדוני אבל המוח שלי לא מחבר מילים.
לפתע אני מרגישה את הזין שלו בתוכי. הוא תופס את הקוקו שלי ומושך בו, ומזיין אותי ככה.
לעיני הקהל שלנו.
אני נותנת למחשבה הזו לחלחל, ומרגישה איך שהתובנה הזו מעצימה כל תחושה פיזית.
העונג הולך וגובר. אני פשוט לא מסוגלת להחזיק אותו יותר.
הוא נכנס עמוק, נשען עליי ולוחש לי באוזן:
"את צעצוע טוב כל כך. תגמרי, אהובה שלי. אני מרשה לך".
הקול שלו מפרק אותי לגמרי. אני לא צריכה עוד הרבה. שלוש-ארבע תנועות נוספות ואני פשוט מתפרקת, חצאי הברות יוצאות מפי.
אני מרגישה איך גם הוא מתפוצץ בתוכי.
אני רועדת לגמרי. לא מצליחה להחזיק את עצמי.
הוא יוצא מתוכי, מרים אותי לשכיבה על הספה ומחבק אותי חזק.
אני לא מחוברת לגוף שלי. אני מרחפת.
אנחנו נשארים ככה כמה דקות, עד שאני מצליחה לנחות למציאות, עדיין מחובקת איתו.
הוא מדגדג אותי קצת. הוא יודע שזה מחזיר אותי למציאות.
אני מתפתלת בידיים שלו וצוחקת, ולוחשת לו:
"די, כולם מסתכלים עלינו..."
הוא נועץ בי מבט, ושנינו מתפוצצים מצחוק.
טוב אני יודעת שהבטחתי סיפור על פומביות, מבטיחה גם לקיים, אבל זה ייקח קצת זמן.
פשוט... לפני כחודש קיבלתי את המתנה הכי נפלאה בחיי.
לפני חודש ילדתי בת מקסימה ועכשיו אני אמא.
וזה נפלא ומרגש וממלא אותי באושר, אבל גם תופס את רוב הזמן שלי כרגע..
אבל אני עוד אחזור! מבטיחה.
פתאום קלטתי שהפעם האחרונה שכתבתי כאן היתה לפני הקורונה בכלל.
העולם השתנה כל כך מאז.
החיים שלי השתנו כל כך מאז.
מצחיק שדווקא בתקופה הזו, שאנחנו כמעט ולא יוצאים למקומות הומי אדם (קל וחומר שלא למסיבות וכו'), פיתחתי התעניינות ומשיכה מסויימת לפומביות.
כן, בא להתנסות באקטים שיש בהם מידה מסויימת של פומביות. שייראו מה הנסיך שלי עושה לי, מה הוא גורם לי להרגיש.
שייראו שהוא אדון עליי ועל גופי.
בא לי.
וזה משהו שפעם בכלל לא חשבתי עליו, וכשכן חשבתי- דחיתי ישר על הסף. מפחד, כנראה.
בכל מקרה, אולי אכתוב על משהו כזה סיפור בהמשך.
אני מתכוונת לחזור לכתוב פה מדי פעם, למרות שהתקופה האחרונה מורכבת לנו בטירוף (אבל בקטע טוב ממש! יהיו עדכונים בהמשך)... ואני לא לגמרי בטוחה כמה זמן יהיה לי.
זהו.
יאללה קורונה לכי מפה כבר, בא לי לחזור למסיבות ולמפגשים קהילתיים!
אני שמה לב שיש הרבה התעניינות באיך עובדת מערכת יחסים בדס"מית שהיא גם זוגיות מונוגמית לכל דבר.
אני אנסה לכתוב קצת על החוויות שלי בנושא, תרגישו חופשיים לשאול אותי בתגובות מה שבא לכם (במקרה הכי גרוע אבחר שלא לענות) :-)
אז קודם כל, קצת רקע:
אהובי ואני חיים כזוג כבר 8 שנים, מתוכן 6 שנים וחצי כזוג נשוי.
לא תמיד היינו שולט ונשלטת.
לשנינו היו התנסויות בעולם הבדס"מ עוד קודם, אני עוד מהתיכון בתחום. הייתי ממש בסצנה, יצאתי למסיבות, הכרתי לא מעט אנשים מהתחום. היה לי שולט אחד רציני שהיה גם הראשון שלי, שהכיר לי את העולם הזה, ואחריו התנסיתי עם עוד 2 שולטים בסשנים מזדמנים.
כשהכרתי את אהובי, הייתי בהפסקה מהעולם הזה. הרגשתי שאני מחפשת וזקוקה לקשר רציני, לאהבה, והייתי זקוקה להפסקה מרכבת ההרים הזו של הסטוצים וההרפתקאות הקינקיות שלי.
כשהתחלנו לצאת, היינו וניליים בקשר שלנו. במהלך החודשים הראשונים של הקשר למדנו להכיר זה את זו מכל הבחינות, לא הסתרנו את העניין שלנו בבדס"מ, אבל איכשהו זה לא היה נכון לנו בשלב הזה. כן הכנסנו קצת קינק למיטה אבל לא באופן רציני.
לפני משהו כמו שנתיים, גילינו את העולם הזה מחדש כזוג. החלטנו להפוך, מעבר להיותנו זוג נשוי ומונוגמי, לשולט ונשלטת.
רוב הפעילות הבדס"מית שלנו מתנקזת לחדר המיטות (כדימוי, לא כמקום בלעדי לסקס וסשנים, כן?), שם אנחנו שולט ונשלטת All the way, ובחיי היומיום שלנו אנחנו, לפחות כלפי חוץ, זוג רגיל.
מדי פעם יש "זליגות" של הבדס"מ לעולם האמיתי. למשל, אנחנו יכולים לשבת לצפות בסרט בסלון ופתאום הוא יחליט שאני צריכה לרדת על ארבע ולרדת לו, או שהוא פוקד עליי ללכת להכין קפה\פופקורן וכשאני רוטנת הוא נוזף בי או מעניש אותי באופן כלשהו. יש לו את הטון הספציפי שכשהוא מדבר בו, אני יודעת שאנחנו ב-Zone של הבדס"מ, גם אם אחרים לא שמים לב לטון הזה (וככה הוא יכול לדבר אליי בטון הזה גם כשאנחנו בארוחה משפחתית, למשל).
אז אם לסכם, אפשר לומר שכלפי חוץ אנחנו רוב הזמן זוג רגיל לגמרי. כלפי פנים, יש יחסי שליטה ברורים, אבל הם לרוב לא משפיעים על חיי היומיום שלנו.
אני מקווה שהייתי ברורה בכתיבה שלי, זה קצת קשה להסביר ולהגדיר את היחסים שלנו.
תשאלו מה שבא לכם :-)
שוב חיכיתי לך בעירום בחדר השינה, כמו שביקשת ממני.
התרגשתי. כבר הרבה זמן שלא היה לנו סשן, פשוט לא יצא.
לפעמים השגרה קצת תובענית. לפעמים הגוף או הנפש לא 100%. לפעמים סתם רוצים סקס ונילי.
אבל לא הערב. הערב ביקשת שאחכה לך בחדר השינה, עירומה, שיערי אסוף בקוקו.
הפעם ביקשת שאשכב על המיטה כשעיניי מכוסות.
כבר בבוקר, כשביקשת זאת ממני, התחילו הפרפרים לרקוד לי בבטן בציפיה.
היום בקושי זז, הדקות נמרחות, אני לא מרוכזת בעבודה כל כך. אתה שולח לי הודעות במשך היום, מזכיר לי למה אתה מצפה ממני הערב ומזכיר לי שאתה זמין עבורי כל הזמן במידת הצורך.
בסוף אני מגיעה הביתה, מקרצפת את עצמי באמבטיה לכבודך, מתבשמת.
אני מכינה את החדר- מצעים נקיים, אור מעומעם, שמן לוונדר באוויר. שיהיה נעים.
ואז אני מחכה כמו שביקשת.
ומחכה. ומחכה.
העיניים מכוסות אבל האוזניים מתחדדות.
לפתע אני שומעת את צלצול המפתחות בצרור שלך, ממש מחוץ לדלת, והלב מתחיל לדהור.
אני שומעת את צעדיך לעבר חדר השינה. אתה נכנס פנימה. הנשימה שלך נעצרת לרגע.
"איזה כיף להיכנס הביתה ולראות אותך ככה", אתה אומר.
אני מחייכת בלי לשלוט על זה בכלל.
אני מרגישה שאתה קרוב אליי, הנשימות שלך על הצוואר שלי, ואז נשיכה בצוואר. אני נאנקת.
אתה מנשק אותי נשיקה ארוכה של געגוע וכמיהה.
"היום את הולכת לגמור הרבה. המון. אני לא מרשה לך להפסיק לגמור עד שאני אגיד אחרת. מהרגע שאת מתחילה, זה לא ייפסק. את מוכנה לזה?"
אני מקשיבה טוב למה שאתה אומר לי ונושמת עמוק, נותנת להן לחלחל לתודעה שלי.
"כן אדוני", אני עונה בהיסוס.
"טוב מאד צעצוע שלי, ותזכרי שאני לא אתן לך לעולם להיפגע, ויש לך גם מילת ביטחון במידת הצורך", אתה אומר לי לאחר שאתה חש בהיסוס בקולי.
"תושיטי יד", אתה אומר תוך שאתה קושר אותי לפינות המיטה כשאני שכובה על הגב בפישוק.
אני לא יכולה לזוז. אני אוהבת את התחושה הזו.
אתה מתחיל ללטף אותי בעדינות בקרסוליים, עולה למעלה לאט לאט, נוגע בכל פיסת עור מכף רגל ועד הירכיים.
אני כבר הייתי מגורה עוד לפני שהגעת, מהמחשבות, אבל עכשיו החרמנות מתגברת ומטפסת עוד ועוד.
אתה מגיע קרוב מאד למפשעה שלי ואז מנתק את עצמך ועובר לפלג הגוף העליון.
אני נאנחת.
"בבקשה... תיגע בי שם.." אני אומרת.
"לאט לאט צעצוע שלי. לאן את ממהרת?"
אתה מתחיל מהידיים, עובר לצוואר, מנשק אותי בעדינות ואז באגרסיביות. משם אתה ממשיך לחזה, מעניק הרבה יחס ואהבה לכל אחד משדיי, קצת נושך, קצת צובט.
ממשיך למטה לבטן ושוב קרוב מאד למפשעה שלי.
אני בוערת מתשוקה. רק מחכה שתיגע בי שם.
ואתה בקצב שלך, לא ממהר.
לבסוף אתה מגיע לשם, למטה. מלטף בעדינות ואז מתחיל לעסות.
אני מניעה את האגן, דוחפת את עצמי כנגד היד שלך, אבל אתה נותן לי פליק בירך הפנימית.
"לא לזוז!" אתה מתרה בי.
אני מרפה את הגוף ומתמכרת לתחושה.
ואז אני מרגישה את הלשון שלך על הדגדגן שלי, עולה ויורדת, נעה בסיבובים, קצת בעדינות וקצת באגרסיביות. פעם ככה ופעם ככה.
נעים, בכל פינה בגוף.
אני מרגישה איך האורגזמה הראשונה מתקרבת, המתח נבנה בבטן התחתונה לאט לאט, ואתה לא מפסיק לרגע, עד שאני מתפוצצת.
אבל אתה לא מפסיק, אתה ממשיך עוד ועוד, מהר יותר ואז לאט יותר, חלש יותר ואז חזק יותר, מביא אותי לעוד אורגזמה ועוד אחת, והן חזקות וסוחטות אותי.
אתה ממשיך ומחדיר לנרתיק שלי את אצבעותיך ומתחיל להזיז אותן בתוכי.
לפתע אני מרגישה היטב איך הן נוגעות בדיוק בנקודה הרגישה החמקמקה ההיא בנרתיק, שמעיפה אותי לגבהים חדשים.
אני לא יכולה לעצור את הגל הבא ששוטף אותי, אתה לוחץ מבפנים ומלקק מבחוץ ואני פשוט ברקיע השביעי, גומרת שוב ושוב, מגיעה לעוד שיא ועוד אחד.
"אדוני.. בבקשה.. אני לא מסוגלת יותר, הגוף שלי תשוש לגמרי.."
אבל אתה לא עוצר. במקום זה, אתה נותן לי להרגיש את הזקפה החזקה והקשה שלך, וחודר אליי בבת אחת.
בבת אחת אני מלאה לגמרי בך. אתה מותח אותי לגמרי מבפנים, מגיע למקומות שלא הצלחת להגיע אליהם עם האצבעות, מעיף אותי עוד יותר גבוה- למרות שלא חשבתי שזה אפשרי אחרי כל האורגזמות הקודמות.
כל השרירים שלי רועדים מעייפות.
"אדוני, אני מותשת, בבקשה.."
"עוד קצת צעצוע שלי. עוד פעם אחת", אתה לוחש לי באוזן, הולם בי שוב ושוב, עמוק.
אני מטפסת שוב למעלה, עוד ועוד.
"קדימה", אתה לוחש, "את יכולה. תגמרי בשבילי, צעצוע שלי".
המילים שלך ממיסות כל שמץ של התנגדות או מחסום שהיו לי, ואני מתפוצצת חזק, מתכווצת סביבך שוב ושוב, מרגישה איך גם אתה מתפוצץ בתוכי מעונג, מרגישה את האיבר שלך פועם בתוכי והפעימות שלך מאריכות את האורגזמה שלי, סוחטות כל טיפה של עונג מתוכי.
אתה מחבק אותי חזק ולוחש לי:
"כל הכבוד צעצוע שלי. אוצר יקר שלי. כל הכבוד לך".
אתה משחרר את האזיקים ואת כיסוי העיניים, מחבק אותי חזק כששנינו עטופים בשמיכה.
אתה מלטף את שיערי ואת גבי ולוחש לי מילות אהבה מתוקות, נותן לי לנחות לאט לאט, נותן לשרירים שלי לנוח.
אני נרדמת בזרועותיך, ישנה את השינה הכי מתוקה ושקטה בעולם.
חלומות תמיד היו חלק מהחיים שלי.
אני חולמת על הכל.
חלומות כחולים ורטובים. סיוטים על אלו שאני אוהבת. חלומות ביזארים ומוזרים. חלומות נעימים. חלומות שבהם אנשים יקרים לי שכבר אינם- מדברים איתי.
תמיד חשבתי שסיוטים שבהם קורה משהו לאהוביי הם הנוראיים ביותר.
אחרי הלידה השקטה שעברתי באפריל האחרון, התחלתי לסבול מסיוטים כאלו כמעט בכל לילה. אהובי מעיר אותי כי אני בוכה ומתפתלת מתוך שינה.
ככל שעובר הזמן, כך גדלים המרווחים בין הסיוטים האלו. עכשיו זה קורה בערך אחת לשבועיים.
היום הבנתי שהחלומות הכי גרועים הם דווקא לא הסיוטים, אלא החלומות הנעימים על מה שאנחנו רוצים יותר מכל דבר אחר בעולם. חלומות כל כך מוחשיים ואמיתיים, שכשמתעוררים לוקח לא מעט זמן להבין שזה היה רק חלום.
הבוקר התעוררתי מחלום כזה.
חלמתי שילדתי בן ואני מניקה אותו. אפילו נתתי לו שם. הכל הרגיש כל כך אמיתי... הכאב בחזה, הדימום של אחרי לידה, האושר העצום כשהאני שבחלום מגלה שנולד לה בן בריא. הכל מוחשי, כמעט אמיתי.
ואז התעוררתי.
זה כמו להתרסק על האדמה הקשה לאלפי רסיסים קטנטנים אחרי אופוריה מטורפת.
תנו לי סיוטים כל יום, עם הפחד אני כבר יודעת להתמודד. רק לא עוד חלומות כאלה, בבקשה.
אני לא מסוגלת לעמוד בכאב ובעצב שהם מביאים איתם.
פונים אליי הרבה בהודעות פרטיות.
זה לא היה מפריע לי אלמלא היה כתוב לי מפורשות בפרופיל שאני לא מעוניינת בפניות. הגדיל לעשות בחור אחד, שכמובן שהוא מגדיר את עצמו שולט, שכתב לי שהוא מאד אהב את הפרופיל שלי. כאילו שהוא אשכרה טרח להיכנס אליו ולקרוא את מעט המילים שכתבתי שם.
אה באמת? איזה חלק אהבת? את זה שכתוב בו שאני לא מעוניינת בפניות?
והכי הזויים בעיניי אלו שחושבים שבגלל שכתוב לי "נשלטת" לייד השם, לגיטימי כמובן לשלוח לי הודעה בסגנון "כלבה, תעני לי מייד". כן, אתם כאלו שולטים נעלים. כמו שאחי אומר: "זכרי אלפלפא" (הטעות מכוונת).
בכל מקרה, באמת, תחסכו ממני. אני מונוגמית ונאמנה וכך אשאר. אני מעריכה את ה"דאגה" שלכם שאולי כדאי לי לחוות משהו אחר מהשולט שלי, אבל באמת שאין צורך. תודה.
סליחה על הטון העצבני, פשוט כבר אפסו כוחותיי מטיפשים.
מישהי שאלה אותי אם הייתי מסוגלת לחיות בזוגיות ונילית ללא בדס"מ לאחר שכבר טעמתי ממנו.
כבר חייתי ככה בעבר. הייתי מעורבת בתחום הזה מגיל 17, וכשהכרתי את בן זוגי והשולט שלי, הוא לא התעניין כל כך בתחום וזה לא היה חלק מחיינו.
לפני כשנתיים הוא החל להתעניין בעולם הזה ולאט לאט נכנסנו אליו שנינו כזוג.
ופשוט הבנתי.
אני לא זקוקה לבדס"מ, אני זקוקה ספציפית לנסיך שלי.
גם כשאני אומרת שאני זקוקה להצלפות, לשליטה מנטאלית או לקשירות וכו', אני לא.
כי גם אם נניח הנסיך שלי לא היה בעניין, והיינו פותחים את המונוגמיה שלנו והיה מתאפשר לי לחיות עם הנסיך שלי וגם להישלט על ידי מישהו אחר ולקבל ממנו את כל הבדס"מ בעולם- אני פשוט לא מעוניינת.
אני זקוקה לנסיך שלי.
אני רוצה שרק הוא ישלוט בי וזהו זה.
ואם זה לא מתאים לו- אז בסדר, ממש לא צריך. זה אמנם נפלא ונהדר, אבל העומק האמיתי של היחסים שלנו לא נובע מהבדס"מ... אלא משליך עליו.
אני אחיה בכל דרך, כל עוד זה איתו.
אני צריכה לחלק אינסולין בסוף פוסטים כאלה.... :)
יש איזושהי נטיה לחשוב ששליטה מנטאלית מסתכמת בהשפלות פחות או יותר.
בתכלס שליטה מנטאלית זה מושג מאד מעורפל ואני לא מאמינה שיש לו הגדרה אחת. החלטתי לכתוב קצת את דעתי ואת מחשבותיי על הנושא.
כמובן שגם בפאן הפיזי של BDSM יש אלמנטים מנטאליים. כשקושרים אותי, כשמצליפים בי, כשמורידים אותי על הברכיים, אני מרגישה נשלטת לא רק פיזית אלא גם רגשית.
גם בענישה יש פאן מנטאלי שגורם לי כנשלטת להרגיש שאני לא בשליטה אלא שמישהו אחר אחראי עכשיו.
כל זה כמובן מוסיף מאד, אבל כשאני מדברת על שליטה מנטאלית אני מדברת על היכולת של השולט שלי לגרום לי להיכנע לו במבט אחד, בשינוי טון הדיבור, בהנד ראש קל.
היכולת שלו להגיד לי "תסתובבי", "רדי על הברכיים" ואפילו "תגמרי" ואני פשוט לא אהיה מסוגלת להתנגד.
זה לא מצב שמגיעים אליו בקלות. אני מאמינה שנדרש כאן חיבור בין הצד השולט לנשלט, חיבור עמוק שנבנה במשך זמן. משהו שמגיע מתוך אמון מוחלט זה בזו.
אני מרגישה שהצורך שלי להיות נשלטת מגיע מהצורך להרגיש שיש מי שייקח ב100% את המושכות לידיים שלו ויוכל לקחת אותי למקום הזה שבו אני נכנעת לגמרי, לא בגלל שהוא מכאיב לי או קושר אותי. לחכות למילה שלו, למבט שלו, ללחישה שלו, לפקודה שלו. ודרך זה, להזדקק למגע שלו.
מבחינתי אפשר לייצר סשן שלם שהוא בלי שום הצלפה, שום קשירה, שום דבר כזה. נטו מנטאלי. וזה יכול להיות מדהים.
