שם זמני

שאלה: תהיה השוגר דדי  שלי?

"אהיה אולי הדדי",
"שוגר?", 

"לא תקבלי"

לקח לה זמן קצר לחזור לכניעות המתמסרת הכלבתית אליה חונכה בשנים שהייתה איתי. זה היה לה טבעי וזרם ממנה כאילו לא נפרדנו לשנים רבות.
לאחר 4 ימי סשנים מטריפים, ישבה מולי מסומנת כולה בכחול, סגול, שחור, רפויה כולה אחרי סדרת אורגזמות  ושקעה במחשבות.
"אתה מבין שכל השנים הללו עם בעלי הונילי, חייתי בריקנות וניסיתי להשקיע עצמי בדמות אישה שהיא לא היא", פלטה.
"פעם כלבה, תמיד כלבה", עניתי.
"אני לא רוצה לחזור, לא יכולה, לא רוצה"
"תחזרי לחיים יציבים עם בעל אוהב ונשלט"
"לא מסוגלת. לא יכולה יותר לסבול את הזיונים המשעממים האלה, לא יכולה לחיות בזיוף. לא רוצה"

"מה את רוצה?"

"להתגרש ולהגיע אליך"

היא ידעה כמוני שהעסק לא מציאותי. ידעה שהיא תתגבר, ידעה שאולי הפעם תצליח לבנות קיר חזק ואטום יותר שמעברו תוכל ותצליח לחיות בארץ הרחוקה ההיא עם השלג ודוברי אנגלית וצרפתית. בחלקת ארץ בה הקיץ נטול חום יולי אוגוסט ישראלי. נטול ים ונטול מדוזות. נפרדנו לשלום כשכף ידי סוטרת על ישבנה מעל המכנס ושיני נושכות את שפתה התחתונה עד זוב דם.
נסעה לבית הוריה.
אחרי מספר ימים עצרה מונית מול דלת ביתי. היא באה לחמש דקות של פרידה. 
"אתה בטוח שזה מה שצריך להיות?", דמעה.
כן. תתחזקי ואם ממש יחסר לך אבל ממש, תמצאי לך קהילה ומאסטר שישכיחו את הצורך להגיע אלי.
השבוע ראיתי שהיא חסמה אותי בפייסבוק שלה.
הקיר נבנה.

חזרתי לשם, לארץ הרחוקה ההיא עם השלג, עם העם שדובר אנגלית וגם צרפתית.
חזרתי לשם לאחר תקופה ארוכה.

צלצלתי אליה. 
7 שנים לא ראיתיה.
הזמן עשה את שלו, הרהרתי. אבל, גם זכרתי
איך לקחתי לידיי בתולה צעירה טרום 18 כמעט, שלהתנשק לא ידעה
ובמשך 4 שנים הפכתי אותה לזונה חמה, כלבה צייתנית, ואישה אוהבת.
זכרתי כיצד שידכתי לה את המהנדס ההוא שלקח אותה לארץ הזו הרחוקה.
זכרתי את שיחותיה הטראנסאנטלטיות מידי יום ביומו בו ביקשה עצה והכוונה.
זכרתי זכרתי כיצד צהלה כשנוכלה לדעת כי לאחר שפעלה כפי שהונחתה, ההוא הציע לה טבעת, נישואין, אזרחות וילד.
לכן, כשנכנסתי למלון בארץ הרחוקה ההיא באזורה הצפוני, שם הקהילה היהודית דלה עד מספר אחדות, החלטתי לצלצל.
"פעם כלבה, תמיד כלבה", אמרתי לעצמי אבל בספק רב.
היא ענתה אחרי מספר צלצולים. הופתעה מאוד אבל חסמה מייד כל אפשרות שתפגוש בי וציינה כי "מה שהיה היה". "קטע בשלב ההתבגרות" אמרה לי, כעת אני אשה נשואה עם בת שאני אוהבת וקריירה וטוב לי. 
אחלתי לה רק טוב ונתקתי.
וכך, אחרי שבוע סיימתי את עניניי ושבתי לארץ.

עברה לה שנה ולפתע.. צלצול. המספר שהופיע על הצג לא נתן מקום לספקות. היא צלצלה מביתה שבחו"ל. סיפרה לי בהתלהבות שהיא מגיעה לארץ לחופשה קצרה אצל הוריה עם בתה, אך ללא בעלה.
פטפטה וסיפרה על הא ועל דא ולבסוף שאלה דרך אגב אם אתנגד לפגוש בה כשתגיע. 
עניתי לה שאין בעיה.
"את יודעת היכן אני גר, צלצלי ותבואי לקפה, לעוגה ואולי לשוחח על "תקופת ההתבגרות", חייכתי.
לפני שבוע היא צלצלה. "אפשר להגיע מחר בבוקר?", שאלה. 
סיפרה שהיא כאן שבועיים וסיימה את ביקורי כל המשפחה וקרוביה ואפילו היתה בחוף הים עם בתה.  קבענו לתשע. 
כשהיא נכנסה ראיתי שלא השתנתה הרבה.  7 שנים, הריון אחד וארץ רחוקה לא השפיעו מעבר לעובדת היותה חיוורת יותר ולא שזופה כה רגלה.
ישבה והכנתי לה קפה. אפילו פרסתי לכבודה עוגה שהבאתי מהקונדיטוריה. קרמשניט כמו שאהבה.
הביטה בי בעיניים מצועפות וסיפרה לי בגאוה על קורותיה, התאקלמותה, חברה חדשה ושפה חדשה שהפכה לה כשפת אם. 
שתתה מה קפה, ולפתע השתתקה, הביטה בי, ונטלה את העוגה.
הבטתי בה בשתיקה והיא עם העוגה בידיה, חייכה ושאלה בשקט: "אני יודעת שאני לא צריכה. אבל, למען העבר, מותר לי  לאכול מהעוגה?",
"תניחי אותה כאן על הריצפה" הצבעתי, "ותאכלי כשאת על 4 ובלי ידיים"
היא זעמה, התלבטה והתחבטה בתוכה אם לקום וללכת או להפוך את זה לבדיחה.
"אתה לא מתכוון לזה"..."מה שהיה היה".
"אם שאלת, זו התשובה", עניתי לה בשקט.
היא הססה ואז ירדה על 4 וטמנה את ראשה בצלחת. בלי ידיים.
קמתי, לקחתי חגורה מארון הבגדים, עמדתי מאחוריה והצלפתי.
היא נאנקה מכאב ומהפתעה כאחד. ואז התייצבה והרימה את ישבנה מולי. 
"אני לא מצליף בכלבה לבושה בג'ינס", עניתי לה.
בלי לחשוב, נעמדה, משכה מעליה את המכנס, חזרה, כרעה והבליטה את עכוזה כלפי.
ספרתי עוד 10 הצלפות שהותירו בה סימנים שחורים, כחולים ואדומים.
שבתי ושקעתי בכורסא הישנה ואמרתי: כלבה, כעת שאנחנו יודעים מי את ומי אני,  תגיעי לכאן, תוציאי את הזין ותמצצי כמו שלא מצצת כבר 7 שנים..
היא מצצה.
אולי אכתוב את ההמשך..

אך בינתיים לא..

אם את מחפשת רק צומי - זה לא אני
אם את מחפשת לקחת.. לקחת.. לתת ולקחת (בסדר הזה) - זה לא אני
אם את מחפשת ראש סגור ומקובע  - זה לא אני
אם מחפשת  רק סשן - זה לא אני
אם את מחפשת שולט ל -  PART TIME JOBE  - זה לא אני
אם את מחפשת בית לבן עם חצר, גינה ולראות את השקיעה - זה לא אני וזה לא יקרה
אם את מחפשת שוגר דדי - זה לא אני
אם את מחפשת צעיר, עשיר וחתיך מהסרטים - זה לא אני

אבל 

אם את מחפשת שולט מנוסה, רציני, שידע להכילך, לכוונך ולהביאך עד אל רגלי
שולט שהוא שולט  ולא שולט צעצוע 

אולי זה אני

באלגוריה לדברי סגול השיער (היום הוא מזהיב)
עניתי למישהו שצרח על גרושתו: בלעדי מי את, מי היית בכלל?
"שמע - לא הית כלום, כי לא נתת כלום ולא תהיה כלום..
רק בלון נפוח
מלא אוויר חם"
(ותודה לקופירייטרים של סגול השיער)

אמרה לי כלבה - ספר לי עליך..
עניתי:

אני לא אינטלקטואל גדול

לא אינטגנלנט מדהים

לא יותר מידי עשיר

לא יותר מידי דרוויש
לא יותר מידי נאה

לא יותר מידי מכוער

אבל הילד הזה הוא אני

וטוב לי איתו

וזה בדיוק מה שתקבלי

פנייה שקיבלתי:

שלום

עני מכפשת שולת טוב

רוצה?

לא

כשכלבה מתמסרת - היא תכיל את כל חסרונותיך

כשהיא לא -  היא לא תסבול גם את יתרונותיך

אל  תכתבי לי שירים

אל תתפתלי במשפטים

אל תכבירי במילים

תחסכי ממני את הרגעים

תגיעי

תראי לי את ישבנך מוכן להצלפה

משם?

אני אמשיך

אחרי כן יגיעו המילים שיצטרפו למשפטים
ואז תוכלי לכתוב שירים (אם תוכלי)

מי קבע שסדר הדברים צריך להיות:

1. נדבר 2. נצטלצל 3 קודם תכיר אותי אחר כך אכנע 4. תקדיש לי צומי 5. תקדיש עוד צומי 6. תקדיש הרבה צומי 7 תכבוש

אני מציע את הסדר הזה
1. נדבר. 2 אשתכנע. 3. תגיעי כשנוח לי 4 תיכנעי  5 אולי אז אקדיש לך צומי 6. יתאים לי? נתקדם

פשוט לא?