הכרנו.
פעם ראשונה בשבילי, לא ממש ידעתי בדיוק מה עושים ואיך בונים.
כבר מהתחלה, יזמת שעות על גבי שעות של שיחות, שלחת מיליון הודעות - בשבילי זה היה פחות או יותר קשר ראשון, ונראה כי שמחת שאין לי יותר מידי ניסיון.
הגעתי.
הסתכלת עליי בעיניים שואלות. היית מבולבלת, לא הבנת בכלל מי אני לכמה שעות. הבתוליות שלי, התמימות, נראו פחות טוב ממבט קרוב. אך כשראית בהם דבר אמיתי וטהור, החשש נשאר מאחור. אמרת לי כמה זה דבר טוב שאף פעם אף אחת לא שברת את ליבי, והדגשת כמה נועדנו האחת לשני.
בנינו.
בגלל שלא ידעתי איך מתמודדים עם קשר חדש, עשיתי הרבה טעויות ולפעמים גם דברים טובים. את המשכת לציין כמה זכיתי שאלוהים שלח לי דווקא אותך מבלי שהייתי צריך לעבור בקשרים אחרים שהיו עושים לי את החיים הרבה יותר קשים.
נפרדנו.
ואז, רק באותה השעה ובאותו המקום, למדתי כי כי דווקא הלב שלא נשבר, הוא השביר ביותר עלי אדמות ונדמה שזאת ידעת את כבר בפעימות הראשונות.
