עבדים היינו(ועודנו?)

אז כמו לכולם, בוודאי כמו לכולם כאן, גם ל יש את פנטזיות.

הרצון שמישהי תשים את רגליה עלי, הרצון שהיא תקרא משהו בזמן ותתעלם ממני בזמן שאני משרת אותה... או אה, כמה החלומות הללו מצויים במוחי ובליבי כבר שני עשורים.

ועדיין - כיצד זה בעצם שאני יכול לדמיין כל בחורה שמוצאת חן בעיני עושה זאת, וממש להתלהב מזה? 

היכן בעצם עובר הגבול בין העובדה שאלו פעולות שאני נמשך אליהן בכל ליבי, לבין העובדה שלא משנה לי מי הבחורה בצד השני? האם אני לא משתמש בעצם בה, בצד המשיכה שלי אליה, ככלי להגשמת הפנטזיות המסוימות שלי? 

לאחר שחשבתי על כך, בעיניי יש כאן בעיה. 

כן, אני רוצה להגשים את הפנטזיות שלי הכי בעולם. אני חולם על להיות בעמדת הנשלט, המושפל, המשרת... ברור שזה חלק ממני - אבל אם אני יכול לדמיין כל בחורה שקצת עושה לי את זה בפוזיציה מולי וממש להרגיש על גג העולם, אני חושב ששכחתי קצת את מהות האדם שמולי. 

אף אדם לא צריך להיות כלי להגשמת הפנטזיות של אדם אחר - אך אין דבר יפה מזה שאנשים רוצים יחד להגשים את תווואות ליבם.

ועכשיו תורי להגיד לעצמי... שפר התנהגותך! 

מה דעתכם ויותר חשוב - מה דעתכן? 

הכרנו. 

פעם ראשונה בשבילי, לא ממש ידעתי בדיוק מה עושים ואיך בונים.

כבר מהתחלה, יזמת שעות על גבי שעות של שיחות, שלחת מיליון הודעות - בשבילי זה היה פחות או יותר קשר ראשון, ונראה כי שמחת שאין לי יותר מידי ניסיון. 

הגעתי. 

הסתכלת עליי בעיניים שואלות. היית מבולבלת, לא הבנת בכלל מי אני לכמה שעות. הבתוליות שלי, התמימות, נראו פחות טוב ממבט קרוב. אך כשראית בהם דבר אמיתי וטהור, החשש נשאר מאחור. אמרת לי כמה זה דבר טוב שאף פעם אף אחת לא שברת את ליבי, והדגשת כמה נועדנו האחת לשני. 

בנינו. 

בגלל שלא ידעתי איך מתמודדים עם קשר חדש, עשיתי הרבה טעויות ולפעמים גם דברים טובים. את המשכת לציין כמה זכיתי שאלוהים שלח לי דווקא אותך מבלי שהייתי צריך לעבור בקשרים אחרים שהיו עושים לי את החיים הרבה יותר קשים. 

נפרדנו. 

ואז, רק באותה השעה ובאותו המקום, למדתי כי כי דווקא הלב שלא נשבר, הוא השביר ביותר עלי אדמות ונדמה שזאת ידעת את  כבר בפעימות הראשונות. 

עם בואו של חג החירות, אני חושב שוב - האם להיות תחת שליטה זה אכן מה שאני רוצה? האם מדובר בסימן שאלה האם מדובר בכלי ריק למילוי תאווה ריקה ולא נכונה?מבחינת משיכה מינית, אין מה לדבר - רוצה וחושק בתפקיד הנשלט עוד מה האורגזמה הראשונה - אבל בעולם המקדש זוגיות, ובשל העובדה כי אני עצמי משתוקק לכזו ולנוכח העובדה כי לפחות בהתחלה הנורמה היא לשמור על "סדרי הבריאה" - ולא לערב את ענייני השליטה, אני תוהה - האם עלי לשנות את דרכי,? האם יתכן שכל החשק העז לשליטה מפריע לי למצוא חברה ואף להקים משפחה? האם ניתן לדמות את החרמנות העזה לניווט לא מוצלח במדבר, ולמעשה טרם אנקה את עצמי - לא אוכל לבוא בדלתה של הארץ המובטחת ולא אוכל להיכנס לזוגיות של ממש?קראתי כאן בלוגים רבים, ואני יודע שהרבה אנשים נמצאים באותו המדבר... קשה לי להגיע לתשובה בנקודה הזו. בנקודה הזו  הרצון שלי להיות תחת שליטה הוא חלק ממני - וגם אם אצטרך כרגע לבצע יציאה, ולשנות דרכי, אני מקווה כי בסופו של דבר החלק הזה באישיות שלי יביא אותי גם לדברים טובים, נכונים ואמיתיים. חג שמח בחירות אמיתית להיות מי שאנחנו, אבל לא פחות חשוב- גם מי שאנו יכולים להיות.