קודם כל הפודקאסט הזה. מומלץ
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=1011074&blog_id=23650
עכשיו, היה ממש מגניב לשמוע איך הם התחילו עם הבדסם כשהיו זוג: מתי הם הבינו, מה השלבים שעברו. אני חושב הם נותנים פרספקטיבה ואולי אפילו השראה, להתחלה די בריאה עם טוויסט, ועם טעויות חמודות. ודילמות על הדרך.
פחות התחברתי להמשך הפודקאסט, כלומר להמלצות איך ואם מה כדאי להתחיל, כי אני חושב שזה משהו ממש אישי. אמנם אולי החיבור לחיובי, ולבריא יותר, נותן מן פרספקטיבה טובה.אבל עדיין, יש נושא שלא דובר עליו:
אני מרגיש שלהתחלות, כל סוג של התחלה, יש גם צד משמעותית פחות נעים כמו - פחדים, אובדן זהות, וסכנה אמיתית לפגיעה. ואני חושב שבפרט ההתחלה של נטייה בדסם מעצימה את כל זה.
אני פה שנים. ראיתי ושמעתי התחלות. והתחלתי בעצמי. קודם כל התחלה זה בדרך כלל המון *לבד*. ולכן מסוכן. כי אתה לא יודע כלום.
קיימות נשלטות שבאות לבדסם ממקום של פגיעה גדולה. הן מחפשות במה לאחז וראיתי שהרבה פעמים בכלוב נשלפת כנגדן ( ולמה, אלוהים, להיות נגדן?!) האמירה הסופר-מטומטמת "היא באה לבדסם מהמקום הלא נכון". אמירה שבוודאי גורמת לה להרגיש ממש סבבה...
ראיתי נשלטים שלא מסכימים עם הדחפים שלהם. דיסוננס קוגניטיבי. הם לא יכולים לתקשר, כי להירמס זה בושה, ואין להם איך בכלל לתעל את זה.
קיימים שולטים צעירים שמתחילים עם אובדן זהות מוסרית איומה - "איך יכול להיות שיש לי כאלו פנטזיות?!". ואין להם כמובן עם מי לדבר על זה.. או כי יאבדו את הפוזה או כי ייצאו רע בעיניי אחרים.
מכיר שולטות שעושות דברים "כי ככה אמרו שצריך".
כשאני התחלתי לפנטז, בכיתה ז, לא היה אינטרנט. כולם היו נורמלים חוץ ממני, במשך בערך 8 שנים קריטיות - ימי התיכון ובחרות.
ואני עוד מגדיר את עצמי במצב טוב. כלומר עם התחלה ממש טובה.
איכשהו הייתי רוצה להגיד לכל מי שמתחיל ומפחיד לו, ולבד לו, ומסוכן לו - שאתם בסדר, ושזה הגיוני להרגיש ככה במצבכם. ושיכול להיות יותר טוב.
