3. בדייט השני
כשהחלו לצ'וטט שוב, כעבור כמה ימים, מייד הזמינה אותו לקפה ועוגה עוד באותו היום. היה לה חשוב גם להבהיר לו שהיא סוגרת את הצ'ט מהר כי לא לה היה בו עניין, בו ובבדיחותיו, כל עוד לא נפגשים.
"היה לנו דייט מוצלח, לפני כמה ימים, לא ככה, יאיר?" שאלה מייד אחרי שהזמינו.
"כן מאוד! אחד הטובים שהיו לי", התלהב.
"אז למה לא התקשרת אליי ביום שאחרי? על הבוקר? סמס, ווווצאפ? משהו?". היא לא שאלה בכעס, ולא בטרוניה, אלא בחיוך ובטון חינוכי.
הוא קצת הובך, אבל לקח את שאלתה ברצינות. בעיקר כי הטון שבא נאמרה פילח במדויק את הגנותיו.
"אולי כי קצת קפאתי, ופחדתי להרוס, אחרי הדייט? ובכלל האם זה איזשהו צו חברתי, שהגבר מתקשר אחרי הדייט? אני לא כלכך טוב בגינונים הללו. מצטער באמת. למה שלא תתקשרי את?"
"אין שום קשר לגינונים חברתיים, ואכן הרסת."
שתיקה. לכדה את מבטו ונתנה לו להתבשל במיצי המחשבה במשך זמן מה לפני שהוסיפה "אני מביכה אותך לא לשם המבוכה הפעם. אני רוצה לעזור לך."
" לעזור לי?"
"כן, כי ראיתי בעיניך לפני כמה ימים מה אתה רוצה, וזה מצא חן בעיניי מאוד - לשרת אותי, בענווה. לעשות לי טוב. לרצות אותי. זה מיוחד. יאיר. אבל אתה צריך להיות כן איתי, למה לא התקשרת? הרי חשבת על זה, תאר לי מה עבר לך בראש ברגע ההחלטה לא להתקשר?"
הוא לקח את הזמן לחשוב.
" טוב, אבל בכנות, זה באמת כי לא רציתי להרוס. זה ידוע שעבור בחורה שאתה באמת רוצה, חשוב לא להיות כלכך קל להשגה. לתת לבחורה להתבשל קצת. כל ספר באומנות הפיתוי )ולא לקחתי את הקורס.. מודה) יגיד לך את זה. וזה הצליח, לא? הנה אנחנו בדייט השני".
בינגו.
"זה מאוד מאוד לא הצליח. זה מצטרף ל.. מה זה היה? ה"מחמאה הדיכוטומית"? לא משנה. יאיר, אתה אוהב, להיות נחשק?
"כן ברור!" התלהב מהשאלה, נראה שקצת יותר מדי, כי טעה בכוונתה וחשב שעברה נושא.
"האם אתה חושב שמישהו בעולם לא רוצה להיות נחשק"
"ל.. לא, כנראה שלא" האסימון החל ליפול.
"האם אתה חש צורך לשרת אותי בענווה? האם אתה מבין שצורך הזה שלך, הכן והנואש, הוא הדבר היחידי לשמו אני כאן?"
"כן", האסימון המשיך בנפילתו החופשית
"אז האם היית צריך להתקשר בבוקר שאחרי?"
האסימון נחת בצלצול רועש.
"אין קשר לגינונים יאיר. יש קשר למה שאתה ואני רוצים וצריכים עכשיו, כרגע. כל רעיון אחר, מספר מטומטם כזה או אחר, הוא מיותר ומזיק, בעיקר לך. אבל גם לי. ולכן, רק הפעם, ולפנים משורת הדין, אני הולכת לעזור לך."
היא רכנה והוציאה מתיקה את הכלובון האלקטרוני השחור והמבריק.
4. במשחק המקדים
" מה זה? " שאל בפשטות.
"אני רוצה להוציא אותך להרפתקה קצרה ולא מזיקה ולא מסוכנת כלל. אתה מוכן לצאת איתי להרפתקה, יאיר? "
שוב, הטון הפרקטי, החינוכי, והמחויך מעט חדר את הגנותיו, ואת החלחלה הריגעית שאחזה בו. לא הצליח להעיז לדבר, או להחליט. לבסוף, אחרי הרבה נשיפות, שאל, כשהא מגייס את ההגיון לעזרתו,
"איך זה יכול להיות לא מסוכן לי? אנחנו הרי לא ממש מכירים"
"טוב ששאלת. אני באמת שמחה. שפיות זה דבר חשוב לי מאוד. וחשוב ששנינו נשחק נכון ובטוח."
השתהתה קצת, בשביל להינות עוד טיפטיפה מהפחד שלו, הוא היה כלכך מענג... ורק אז הסבירה יותר:
"אז ככה, הכלובון הזה מחובר לנייד שלי, ויחובר גם לנייד שלך בווי פי. שנינו נוכל לפתוח או לנעול אותו דרך הנייד. אתה תמיד, ואני כשהנייד שלך מחובר לרשת סלולרית. אני רוצה שתלבש אותו דרך הבגדים במשך שבוע שלם, עד שניפגש. כמו דאתה רואה, אפשר לעשות בו צרכים, אפשר הכל"
הוא שוב היה מבולבל מכדי להשיב ישר וניסה לארגן את המחשבות.
" זה רק לשבוע, ונפגש", העירה, יודעת היטב שההערה הזו רק מבלבלת אותו יותר, ונהנית להביט בו כלכךבמצב זה.
בסוף הצליח לנסח מחשבה שלמה: "אני לא בטוח שאת מבינה איך הוא עובד, או שאני לא מבין מה שאמרת.. בכל מקרה, הרעיון של כלובון זה שאני *לא* אוכל לפתוח אותו, שאהיה חסר אונים ולחלוטין בחוסר הסכמה, וכל המין שלי יהיה תלוי בך, אולי חוץ מההסכמה הראשונית שלי לשים אותו. אם אני יכול להוריד אותו, מה הטעם?"
חייכה. וחינכה:
"תודה שהסברת לי. תגיד, ההסבר הזה בא מאותו הספר שמקודם? או שהפעם השקעת ולקחת אותו מ-scientific pornhub?
אני שונאת לחזור פעמיים יאיר, אתה זוכר מה אני רוצה להיות? נחשקת? איך אני ארגיש נחשקת אם לא תהיה לך ברירה? אף פעם לא הבנתי את זה"
לגמה מהקפה בשקט, נותנת לזה לחלחל. הייתה יכולה לשחק בו קצת יותר, אבל בשלב זה קצת נמאס לה והחליטה לחתוך ולדבר ישירות:
"אתה תוכל להוריד, אבל אני בטוחה שלא תוריד. בטוחה. כי אני אדע", טופפה על הנייד שלה, "וזה לא מה שאתה צריך. ראיתי בעיניים שלך, זוכר? אתה מיוחד - אתה דווקא רוצה לרצות אותח, *לא* לאכזב אותי."
לקח לו עוד בדיוק דקה להשתכנע. אחרכך הפרטים היו פחות חשובים - הם הלכו ביחד לשירותים, התחברו, כל אחד בדק שהוא יכול לפתוח ולנעול, הוא שם את הכלובון עליו, והיא נעלה אותו. לבסוף התלבשו וחזרו לשולחן ללגימות הקפה האחרונות.
" ומה יהיה עוד שבוע? " שאל, ונפנה בגבריות אסרטיבית לחפש מלצר כדי לבקש חשבון, כשהוא חש את הכלובון הנעול עליו.
היא קמה ממקומה, הניחה שטר המספיק די והותר לשתי כוסות הקפה, העוגה והטיפ, ואמרה:
"הו, אל תדאג ואל תטריח את ראשך היפה בכאלו דברים. אני מאוד אוהבת סשנים מאורגנים לעילה ולמופת, ומאוד נהנית לארגן אותם. נתראה עוד שבוע, יאיר. "
אחרכך רכנה אליו ונשקה על שפתיו נשיקה מטלטלת, והלכה.
( המשך יבוא)