לכתוב משהו

א. היה לי יום קשה נפשית ופיזית. חזרתי הבייתה ועשיתי אמבטיה (לראשונה מזה שנתיים נראה לי). ואז, יצאתי והתנגבתי, פתחתי את הפקק והתמלאתי עצב למראה המים החמימים מתרוקנים.

המים כלכך אהבו להיות חמימים ושימושיים באמבטיה. והם הולכים ומתרוקנים, בלי עזרה. כלום לא יכול להציל אותם מלהתרוקן לתוך הביוב. זה תהליך אכזרי איטי ולא הפיך. וחבל, הם יכלו עוד כלכך לתרום..

ב. ברוב הפעמים שאני משתין אני מתמלא זעם על עצמי ועל גופי הבוגדני. היום גם. זה היה לפני שנכנסתי למקלחת: כעס אדיר:

נו מפגר, עכשיו משתינים? שנייה לפני ההנאה אתה תמיד, חייב להתעכב? זה מה שצריך לקרות עכשיו? שתן שמבזבז זמן, מבזבז חיים. נו כבר. נו כבר! כמה זמן לוקח לך?! יאללה תגמור כבר...