לכתוב משהו

אני מלא בתודות כל הזמן

אולי תחושת הודייה היא משהו סאבי, משהו נשלט, שגורם לך להרגיש נעים כשאתה עוצר לשנייה ומכיר בכך שמישהו העשיר את חייך.  להרגיש שלם ומלא ענווה גם כשאף אחד לא שומע ורואה. 

 היום למשל הודיתי למיכה שיטרית על "אם כבר לבד" ולאהוד בנאי על "היום" ולערן צור על "ערב ב' כסלו". 

ואתמול הודיתי לטובי פוקס ולדן סלבטו, על היצירות הממוחשבות הפסיכיות שלהם.

ולכל אישה שאי פעם נגעה בי. גם מטאפורית. זה לא הרבה נשים, וכל אחת מקבלת המון תודות הרבה פעמים. ואני מודה לאישתי שלימדה אותי להזדיין, ולהתחייב ולאהוב. 

הודיות קטנות כאלו. יומיומיות.