וואו, זה היה מעניין הפעם.
אני ממליץ בחום להקשיב. ודווקא בגלל שבאתי ברגשות מעורבים, בתחושה של "מה כבר יש לדבר על זה? ומה יש *לי* להקשיב בנושא הזה?"
אז על תחושותיי המעורבות בקשר לקשירות אפרט בסוף, אבל התברר שטעיתי - היה פודקאסט מרתק בעיניי.
בעיקר בהבחנות שהגיעו אליהם בשאלות ובתשובות - על כך שיש סיבות שונות לקשור (חוש לאסטטיקה, תחושת שליטה, אימון למיומנות, טיפול זוגי אפילו) וסיבות שונות להקשר( השפלה, חוסר אונים, או הפוך - תחושה שאת מחובקת), ובכך שהסיבות של הקושר/ת חא תמיד תואמות את אלות של הנקשר/ת
( הכל היה מיילדום, שזה קצת מציק לי תמיד. אבל היה מעניין באמת, וזה די הצליח לפצות, נדיר מאוד אצלי).
אהבתי את הירידה לפסים אישיים - למה לקשור רק נשים ולא גברים? מה מפריע באנשים שאומרים שרק קשירות זה לא בדסם? למה חשוב אפטרקייר גם לשולט? והתשובות לא יצאו לידי חובה, וחפרו לעומק. שאפו.
ועכשיו אני: כאמור תחושותיי מעורבות.
נתחיל עם הילד בן 5 שבי. שהוא נוכח מאוד תמיד, והוא כלכך רוצה! להקשר על ידי אישה, להיות חסר אונים מולה, להיות בובה שלה, שהיא כלכך אוהבת לשחק איתה! להקבר מולה בארגז החול בגן! להיות אני האמיתי.
אני אוהב אותו. את הילד. הוא חמוד ותמיד צודק. והוא תמיד שם.
והגבר בן ה46 שאני, שקשרו אותו רק 3-4 פעמים בחיו, ופעמים לא מאוד מוצלחות, יש לומר?
הוא בעיקר לא מבין: מי לעזעזל רוצה לקשור גבר? מה האינטרס?( הרי אסטתי זה לא יהיה..) *למה* לקשור אותי? מה בכלל יעשו בי אחרכך? סתם יקשרו ויתירו? איך זה מתקשר למשהו בחיים? האם לא כדאי לשולטת שאהיה חופשי לעשות כדברה?
ואני אעשה כדברה..
אבל כלכך רוצה להיקשר.
