לכתוב משהו

בדרך למסיבה נהגתי ודיברנו המון, גם על הפחד, ממסיבות וימנגלינג. עלה בין היתר זה שאין לנו תחביבים של "גדולים".

תחביבים של גדולים זה נושא מצויין למסיבות - אחד הוא מומחא יינות, השני מומחה לסוגי קפה השלישי אוסף אופנועים או אוהב טיולי ג'יפים/צניחה חופשית. אתם יודעים. תחביבים כאלו שרק כשאתה אדם מבוגר יש לך. יש אפילו מסיבות שלמות שהtheme שלהם זה אחד מאלו.

ולנו אין כאלו. נטפליקס לא נחשב. 

את טוענת שפיסיקה זה נחשב. שכשאני אומר שאני פיסיקאי כולם רוצים לדבר איתי. אני לא חושב. יש חכאלו שכן, אבל הרוב לא.

לפעמים אני מרגיש שאני מקשה על עצמי בכוונה - אני ילד בכוונה. כי איש מבוגר בעולמנו זה לא משהו שאשה רוצה לשלוט בו. אבל איש-ילד זה משהו יותר אמורפי רעיונית, זה יותר מעלה תקוות בתת מודע.

בשבוע הבא אני הולך לכנס של גדולים. הכי של גדולים שאפשר. עם גאלה ועניבות וכו'. 

אלוהים תשמור.