סופש נפלא לכולכם
היה לי יומולדת לפני חודש וחצי. גיל 41. גיל קצת משונה. כי מצד אחד אני רוצה להמשיך את משבר גיל הארבעים שלי, ומצד שני זה כבר לא מגניב, אבל מצד שלישי אני עוד לגמרי ילד בנפשי, וכל שעה עם הילדים שלי מוכיחה את זה לכולנו. וצד שלישי הוא כידוע, מערב.
והמערב אומר, שאני כבר לא ילד. שבגיל 41 אתה כבר יודע מה אתה רוצה. השגת דברים בחיים, התהוללת, למדת על עצמך. אתה מכיר את עצמך. וזה גם משליך לפנטזיות המיניות. כי אתה כבר מהוגן, וסולידי. אתה יודע שיש דברים שרצית להתנסות בהם וכבר לא תתנסה. וזה בסדר מבחינתך.
ויש דברים שהגשמתי. למשל, (כמו נשלטים רבים) שאפתי תמיד להיות ליד נשים חזקות ממני באופי להרגיש חלש לידם, להרגיש נשלט. זה קרה וקורה ויקרה, ואני אסיר תודה על כך כל פעם, מעומק העומקים של ההוויה שלי. ואז אתה גם יודע שיש פנטזיות יותר עדינות אולי, שפתאום אתה נמשך אליהם. מתוך מחוייבות, ואהבה, ופשרת החיים.
ומתוך אלו, ממרום גילך, בא לי לברור. להתענג עליהם. להגשים. אז גיל ארבעים ואחד זה פתאום מין גיל כזה להתרפק בנחת ולסכם איזה עוד פנטזיות, לא מזיקות, משתלבות בכיף בחיים האמיתיים. פנטזיות שבטח כמעט כל אחד היה רוצה, עדיין לא עשיתי. אילו פנטזיות הייתי עוד רוצה להגשים ולא אוותר עליהם כל עוד אני חי:
הייתי רוצה להאנס בפתאומיות. ובברוטליות. על ידי אישה יפה. בסמטה חשוכה. להיות מוכה עד זוב דם, מתחנן לחיי באמת. ואז שתחדור אליי, מרוגשת, תגמור, תסטור לי, תכניס לי בוץ ורפש לפה, ותלך ממני בגועל. והיא יכולה להיות זרה או מכרה. בעצם מכרה עדיף. שאצטרך לראות אותה אח"כ גם כמעט כל יום, ושרק שנינו נדע, ואסור יהיה לי לדבר על זה, ואני אתבייש נורא.
והייתי נורא רוצה להיות מוטרד מינית במקום העבודה. שמישהי תעיר לי, תצבוט אותי, שלא יהיה לי ממנה מנוח. ושאני אדע שהיא מדברת עליי עם הבוסיות האחרות, כי כל הזמן שאני אכנס לחדר שלה ותהיה שם עוד מישהי הן תשתתקנה, ויחלפו מבטים ביניהן. ואני אדע שזה כל מה שהן חושבות עליי, ולא אכפת להן איך אני עובד, או כמה.
אני כלכך רוצה. ממש רוצה שזה יקרה. זה ממש חשוב לי. אני אסביר למה אח"כ.
