עוד שלשום ראיתי שכתבת משהו חדש .
והתחלתי לקרוא. אבל הפסקתי אחרי המשפט השלישי. כי זה לא היה הזמן המתאים. וזה ארוךךךךך (כמה את כותבת!). וגם כי פחדתי שאני מתחיל להשתעמם ו.. טוב, לא יכולתי להכיל את זה שאני משתעמם ממך. חס וחלילה לא ממך. משהו כזה. וזה קצת מוזר, כי אנחנו בכלל לא מכירים. רק כמה צ'טים בעצם.
אז ראיתי את הפרק החדש של משחקי הכס במקום, ואת "המקור" על מלחמת לבנון השנייה, ובלוגים אחרים על כמה הגברים פה מפגרים.
והכל - ברור ומבאס. מה, לא ידעתם שסנסה סטרק תיאנס? נו באמת. מה זה בכלל אומר? וגברים, אתם באמת מצליחים להוציא מהמקלדת שלכם, אחרי שזורקים אתכם, משפט כמו "אין לך זכות לקבוע מה מושך בעינייך"? איך? וגם, באמת, אולמרט וחלוץ החליטו מי ימות ומתי, ומספרים דאחקות על זה אחכ?? אמיר פרץ הוא המבוגר האחראי. לא מבריק, אבל לפחות מדבר לעיניין. אבוי. אוף
טוב, אז המשכתי לקרוא אותך הלאה, מצולק קלות מבינוניות ורשעות. ונסחפתי עם כל אות שכתבת, והבנתי הכל, והבנתי רק קצת.
וחרוך. וצורב. ובדיוק כמו שאני. ובדיוק את.
וקצת הפסקתי לנשום, ואחכ נשמתי הרבה לרווחה.
כי, בעיקר אחרי כל הנ"ל. זה כלכך מרגיע! זאת המילה. כן. זה כלכך מרגיע שאת קיימת, וכותבת כמו שאת כותבת.
(מקווה שהיא לא מאכזבת אותך. המילה "מרגיע". קטונתי)
תודה.
