לכתוב משהו

מוקדש לך. :) 

אני מסתכל על הכלב שלי,  ומקנא:

כי הכל בא לו טבעי,  בכל מה שהוא עושה. 

אם קוראים לו הוא בא בחכמה, 

אם בועטים בו הוא משתופף בהשלמה, 

עם רגשות אשם ומבטים אבודים, 

הוא נהיה חמוד כלכך,  עד שסולחים. 

אם עצובים,  הוא בא בשקט ונכנס מתחת ליד, 

ײאתה צריך להתנחם. אז הנה אני. כאן בצדײ

וכשאני נכנס הבייתה הוא שמח יותר מכולם: 

ײאתה הכי חשוב בעולםײ. 

בקיצור,  סאב מושלם. 

והוא תמיד בטוח במקום שלו, 

ואני לא. 

כי  אני חצי פה וחצי שם, מתוח כמו תוף

ובשום מקום אני לא עד הסוף:

אני אבא וגבר,  מפרנס ופחדן

אני סאב ײעל בערךײ,  עם ראש חצי מורכן. 

כשאני משרת אני מפיל דברים מהיד

כשאני צריך לדבר אני משתתק כמו דג

כשאני מוצלף אני צריך לחשוב מה להגיד. 

כשאת כועסת אני נהיה עצבני ומטריד. 

אני מתבלבל,  שוכח,  קופא,  לא מזקיף,

והכל בגלל שיש לי יותר מדי כובעים להחליף.

אז בקשה לי ממך,  את שקוראת: 

עשי אותי כלב,  אבל באמת:

תעשי שאדע רק לנבוח,  ולא לדבר, 

תפתחי לי חוש ריח,  תאלפיני מהר. 

תחתכי לי את הידיים מעל המרפק,  

ואת הרגלים קצת מעל לברך, 

שאוכל רק על ארבע,  ואז לא אהיה רק ײבערךײ. 

אהיה אך ורק כלבלב.  מיוחד. 

אאלץ להיות דבר אחד,  ורק שלך. לעד. 

( ואני יודע, זאת רק פנטזיה, אני לא דפקט

וגם ײצריך להגביל את הבדסם למיטהײ

וגם את לא בקטע של קטיעת איברים והכל. 

אבל מטאפורית -  מצאי משהו שיעשה  אותו אפקט, 

כי את,  מכולן, יכולה למצוא את השיטה, 

ורק את, מכולן, תוכל כך נפש לכבול. )