קודם כל עדכון מהפוסט הקודם, ובעצם תזכורת לעצמי:
מותר לאשה להיות יפה עד ערפול חושים, ואני לא צריך להגיב לזה, או להתעצב כשאני לא.
מותר לאשה להיות יפה עד ערפול חושים, ואני לא צריך להגיב לזה, או להתעצב כשאני לא.
מותר לאשה להיות יפה עד ערפול חושים, ואני לא צריך להגיב לזה, או להתעצב כשאני לא.
זהו.
עכשיו, יש אישה אצלי בעבודה (אחרת, לא היפה הנ"ל, אבל הן מדברות הרבה בינהן). היא נאה מאוד, ופלפלית, ואנחנו מיודדים מאוד. השבוע היא קנתה לעצמה זוג מגפיים חדש, שחור, קצר אך יפה מאד, ובאה איתם כל יום. עכשיו, לצורך עבודתה היא צריכה להחליף את נעליה לנעלי עבודה. והשבוע היא לא הצליחה, כי המגפיים צמודות לה לרגליים והיא לא הצליחה לחלוץ.
היא בקשה ממני ביום הראשון לעזור לה לחלוץ מגף אחת מהשתיים. בלי לחשוב כרעתי ברך לרגליה, וחלצתי את נעליה. הרגשתי ממש מאושר.
ביום שני היא בקשה שאחלוץ את שתי רגליה. כרעתי ברך לרגליה וחלצתי, מייד, באופן טבעי. בלתי ניתן לערעור. השותף שלי למשרד ראה את זה והתחרפן קלות.
ביום השלישי שוב. גם היא הייתה כלכך מאושרת שירדתי לרגליה וחלצתי את מגפיה
ביום הרביעי היא התלבטה, ובסוף החליטה לבד. אני בטוח שהיא ראתה את מבט האכזבה בעיניי, שלא יכולתי להסתיר.
האם אני מתחרפן?
אולי