לכתוב משהו

אני יודע לכבד אינטואציה של אנשים אחרים. בעיקר של נשים. כשאתה צעיר - אתה מאמין שאתה יודע הכל. שאם אתה מבין משהו, ואחרים חושבים משהו אחר, סביר מאוד שהם טועים. לפעמים אתה לא אומר את זה, כדי לא לפגוע, אבל מרגיש את זה, בלי בכלל להיות מודע. ופעם גם אני הייתי כזה.

ובכן, התבגרתי, במובן הזה. אני יודע להבין שלא כל החוכמה אצלי, ושיש סבירות שאני טועה, שהאינטואציה שלי לא נכונה, בעיקר כשיש לי מיידע כלכך חלקי. אבל בכל זאת, אני מוצא לנכון להגיד לך שני דברים:

1. שלא הייתה מישהי כמוך שהאינטואציה שלה על אנשים ויחסים כלכך שונה משלי. ותמיד זה גורם לי להעריך אותך מאוד.

2. שבחיים לא רציתי כלכך שהאינטואיציה שלי תהיה מוטעה, ושלך תהיה מוצדקת, כמו שאני רוצה עכשיו.