גבר מתעורר משנ"צ.
הלום שינה כבדה. שוכב על צידו לכיוון קצה המיטה, מבולבל, מנסה לחזור לחושיו. מהצד השני, מגבו, הוא שומע את את הלפטופ של זוגתו פועל, על סדרה אמריקאית כלשהי בנטפליקס. אבל לא מכך הוא התעורר: הוא מרגיש את המיטה רועדת מעט.
בעודו הוא מנסה להסתובב הוא מרגיש את היד הנעימה של זוגתו נחה על פניו. כריות אצבעותיה הארוכות והדקות מדגישות את רקתו, ונקודות במצחו ובשערו. מקבעות אותו. והוא אכן קופא.
והוא מבין שאישתו נוגעת בעצמה בעוד היא רואה סדרה, והוא מיותר.
"אולי לעזור? לזוז? היא מצפה ממני למשהו?" לאחר כעשרים שניות של קפאון שרירים ומחשבה, עד כדי כך שהוא לא מרגיש יותר את אבריו, הוא מנסה לזוז ס"מ, רק כדי להתקל שוב בלחץ אצבעותיה שנחות על פניו, מקבעות אותו למקומו שוב.
הוא אכן קופא, והיא מלטפת מעט את מצחו, להרגיעו, כפי שמרגיעים כלב על משטח הוטרינר.
שלא יזוז, בעוד היא מתענגת. שלא יזוז, בעוד היא מרוכזת בעצמה כלכך.
היא גומרת, פעמיים, שלוש. ונחה, לא רגועה
"לצחצח שיניים?" הוא שואל בלחש. "כן, כן", היא מזרזת אותו.
היא מחכה שיחזור, וישלים.