תובנות מעולם (אמיתי) של יחסי שליטה

לא מקובל שהאדון יבקש חיבוק מהנשלטת שלו, או יבקש הכלה, 

לא מקובל לחשוב שהאדון הוא בן אדם עם תחושות , אתגרים, מורכבות

לא מכובד לומר שיש לו צרכים והוא אנושי 

הוא צריך להיות כל כך מושלם, נקי ללא רבב. סופר על . חזק וברור

לכאורה 

וזה 

אולי נכון אבל גם ככה

האדון לא מבקש חיבוק מהנשלטת שלו

הוא רק מבקש שהיא תנשום אתו רגע

תנשום אותו לרגע 

להניח את הראש עם לב שלה 

לחכך את פניו בפניה , כמו אז 

לנשום את נשימותיה,

להתפרק ולהתרפק

לשבור ולבנות

להישען ולהשעין, להפיל ולתמוך.

לתפוס . לשחרר

להתאחד איתה עם כל נשימה ,

להרגיש כל חשמל שעובר מהגוף פנימה

כל מבט שלה -מזוגג ונמס אל תוך עיניו החודרות

זה להבין שברגע הזה אתה רוצה להיות

זה כל מה שהאדון מבקש

הוא לא מבקש חיבוק מהנשלטת שלו 

מה פתאום

הוא בכלל, גם לא מבקש

ל. שלי 

If I lay here
If I just lay here
Would you lie with me and just forget the world?

I don't quite know
How to say
How I feel

Those three words
Are said too much
They're not enough

(הנה בא השיא)

All that I am
All that I ever was
Is here in your perfect eyes, they're all I can see

וזה מצחיק, קטנה שלי,

שאת אומרת לי שאת לא וורבלית 

ובכלל , את לא יודעת לדבר

אחרי ימים של טירוף. לילות של מילים. בלי סוף. 

דומה עלי כאילו לא ידעתי שינה 

קשה עלינו בדרך כלל הפרידה

אבל את בכלל לא וורבלית , את אומרת 

אולי עבורי את כל המילים את שומרת ? 

ובמחשבות שלי את עטופה ויודעת 

מילותיי הן לך כמו מים לנפש גוועת 

וכל יום כל שעה וממש כל לילה 

המילים מציפות בל סוף-  והיא לא די לה 

ובכלל כשאני מתבונן על המסע שאת עוברת 

זה כבר כמה ימים ואת כל כך מתגברת

על אלף חומות של שתיקה ופחד

בוחרת בכניעה , מתמסרת ללא כחד

והמקום הזה שבו אני שולט בך

יש בו עומק משמעות ורצון זך 

לצלול אל תוך הלובן שבעין 

להביא אלייך מחדש-  יש- מאין

לראות את הכל באור כל כך שונה

לפתוח צוהר לעולם מכיל ובונה

כי אני מאמין במסע שלך בכל לבי

אהיה שלך אם תהיי את שלי 

רק שכחתי לכתוב כאן שכולם ידעו באמת 

שיש לך אור בעינייך היפות - מזה אני מת 

והחיוך שלך הורג אנשים

והאמת- זה אפילו די מרשים 

ל. שלי 

את יודעת, קטנה שלי , את בשבילי גאווה

מעבר לכך שיופיך מקור לכל תאווה

אחרי כל הימים האלו בו עלית וירדת, רצית ופחדת

אני סוף סוף גאה בך

יודע להעריך את המסע  שלך 

את המלחמה הפרטית שלך

מחול השדים שבראש שלך

מיטוט העוגנים הכי ברורים שבך

על שניתצת את חומות הפחד

פתחת לי דלת למרות הרעד

על כל מילת לב ומנגינת נשימה

על שהתמסרת אליי עם כל הנשמה

על חשיבה אמיתית ושקילת הנפשות

על הבחירה בין להיכנע או לא להיות 

על התובנות השאלות וכל האמת

על הכנות באמת,  השקר בך מת

על הרגע הזה ,שאמרתי לך שלא ניתן לזייף

על הכסף הטהור שבך שאני מצרף 

אני גאה בך , בעיקר, קטנה, שלי

שבחרת להיות בתוך עולמי, בתוכי

ל. שלי

הפער בין המקום בו אנו בודקים את הגבולות של עצמינו לבין נשברים ונוטשים הוא לעיתים דק כחוט השערה, כמלוא נימה. כשריטת הציפורן

במקום הזה בו אנו נפגשים עם עצמינו, אנו מגלים במסע הזה פנים שונות

אני זוכר שראיתי את משחקי הכס, הדמות הכי משמעותית שם מבחינתי היתה "הילדה" 

הילדה שידעה להחליף פנים, הילדה שלמדה (בקושי רב ובאתגרים עצומים) מ"האל מרובה הפנים"

הוא לימד אותה, ייסר אותה, הפגיש אותה על כל הצדדים הכי חשוכים באישיות שלה

לעיתים, היה נדמה שהוא אחד האויבים הכי גדולים לה

אבל הוא תמיד, תמיד ידע להיות שם ולשמור עליה

כזה הוא מסע השליטה

זהו מסע, לכל דבר

עזבו רגע את הכיף המובן מאליו של לקבל שפחה והיכולת של האדון להפוך אותה על כל צד ולחשוב מהזין

כן זה נחמד- בהחלט נחמד

אבל שליטה אמיתית לא מתחילה כאן וגם לא ממשיכה בדרך הזו

שליטה אמיתית היא מסע עמוק אל תוך ההויה של נשמת הנשלטת

שליטה אמיתית מפגישה את הילדה עם כל המקומות החשוכים, עם האגו, עם הקושי ועם אלף ואחת ספקות

האדון- לעיתים בנגלה , לעיתים בנסתר- תמיד שם. לשמור להכיל להושיע

וגם אם קשה , לילדה לפעמים.... היא צריכה לדעת

האל הוא מרובה הפנים

ילדונת, 

הגעת אל שלב הספקות, יפה לך!

השלב שבו את שואלת על מה ולמה? ומי הוא בכלל? הדביל הזה?

מה הוא רוצה ממני?

מה הוא נותן לי?

ואני 

את הכל נותן לך

את המקום לבעוט, את המקום להסתפק

את המקום לברוח ואת המקום להחבא

את המוגן את האסור

את החבל הלא קשור

את הכנפיים לעוף גבוה

את התהום של תוך תוכך

מלקט, אוסף, זורה , זורע

קוצר מעמר ומרים לגבוה

ואת- רק בתוך הספק חיה

ומי אני ולמה אני באה 

ואם היה לי כל כך טוב אז אולי לא כדאי

ובכלל אנחנו רצים ממש מהר מדי

וכועסת על עצמה כי נכנס לה בלב

חץ עמוק פנימה כזה שאוהב

ומתהפכת ושוברת את כל הכלים

אוי ילדה, את במחול שדים

ולא ביקשתי דבר

מלבד

להיות איתך, להיות שלך

לחבק להכיל להרגיע 

תני לי פשוט להגיע

זה כבר כמה ימים, שאני לא ישן טוב בגללך

מסע כזה בן 5 ימים, חלקם משוגעים, חלק מטורפים וחלקם מהולים במשהו לא נודע 

כזו את, כבר למדתי להכיר- מצד אחד מטריפה, מצד שני מטרילה

והדרך הזו, שאת הולכת בה עכשיו (ספק צולעת),  זו שאינה מוכרת לך כלל וזו שמוכרת לי כל כך טוב, היא מנהלת לנו את הסדר יום הזה

כל יום למידה, כל יום עוד צעד וכל יום האתגר שלו

ואין יום שאני לא גאה בך, כמעט 😉 , כל יום בתוך הביחד שלנו הוא מקור לגאווה, ללמידה, להתקדמות

את הרי סוס פרא, סוס שלא יודע מה זה רוכב, קלה כאילה מהירה כצבי, חדה כתער

והמקום הזה בו מישהו אחד בעולם ירסן אותך, ישבית אותך, ישתיק את הפה החוצפן הזה ויקרקע אותך- כל כך בונה אותך

אני רואה מה זה עושה לך

כמו סופה בתוך הלב, כמו סערה בנבכי הנפש, כמו צמרמורות על פני הגוף

מלמעלה עד למטה, אל המקומות החבויים והנסתרים שבך. אלו שאת בוחרת להתיק ואלו שאינך רוצה לגלות

כמה יש בך עוד ילדונת שלי, כמה את מכילה

והמאבק הזה, בינך לבין העצמך, כל כך הפוך למי שהנך , וכל כך שייך אלייך

את עומדת בו בגבורה ילדה, עם כל השיעורים שלי ואת עוד כאן- כבר נצחת

אני רואה את חבלי הלידה שלך,  ילדה, בסוף את תצאי אל אוויר העולם

אני יודע שזה קרוב.

בקרוב- אני אקפל אותך אל תוך תוכי . עד אין סוף

אני אוחז בך   במגע כף ידי   אני נושם בך   את כל תשוקתי   כל מאוויי בכניעתך   כל רצונותי בהגשמתך   סחור סחור הולכת סביבי   מחכה לרגע שלפני תפלי   כורעת מגלה את רצון הלב   כורעת כי דווקא כך אותך אוהב