התעוררתי מוקדם בבוקר. השמש רק התחילה לעלות.
קמתי מהמיטה והבחנתי בכלבה שישנה על הרצפה לידי.
שכחתי שהיא פה בכלל.
לקחתי כוס עם מים מהמטבח והגעתי לחדר השינה.
רציתי לשפוך עליה מים אבל אז התחרטתי.
ניגשתי חזרה למטבח ומילאתי את הכוס במיץ תפוזים (סחוט טרי).
חזרתי אליה. הושטתי את היד קדימה ומגבוה שפכתי עליה את כל המיץ על פניה השלוות.
בעדינות ולאט לאט. שתרגיש כל טיפה ואני אהנה מכל רגע.
אומרים שהאהבה מתוקה ודביקה.
מזל שאני לא מאוהב.
היא התעוררה בבהלה. קמה וניסתה עם הידיים להוריד מעליה את המיץ.
ההגיון עוד לא התחיל לפעול אצלה.
אז מיץ התחיל לזרום על חלקי גופה מה שהפך אותה ליותר דביקה.
היא ראתה אותי ו...
הייתי רוצה להגיד שהיא נרגעה אבל זה לא בדיוק נכון.
אם לא הייתי לידה היא הייתה מקללת את הרגע הזה שהיא צריכה לנקות את הדביקות והריח מגופה.
אין כמו המבט הזה לעשות משהו שאתה שונא שנגרם ע"י מי שאתה אוהב והוא מסתכל עליך לבחון האם תגיד משהו.
לא אמרה כלום.
ניצחה אותי בזה.
אני לא הייתי עובר בשתיקה על דבר כזה
אבל היום רק התחיל.
אמרתי לה ללכת לאמבטיה להתנקות, להתלבש ואז ללכת להכין לשנינו ארוחת בוקר
ושתשאיר כוס מיץ תפוזים אחד על השולחן. רק אחד. בשבילי.
בזמן שהלכה להתקלח הסתכלתי בפלאפון שלה.
בד"כ הטלפון שלה משעמם אותי אבל הפעם
רציתי למצוא משהו מסוים ומצאתי אותו.
זכרתי מה שהיה כתוב שם כדי להשתמש בזה אחר כך.
והנחתי חזרה את הפלאפון על השידה,
במקום שונה מאיפה שהיה כדי שתדע שהסתכלתי.
כשסיימה להתקלח הלכה להכין את האוכל לשנינו.
היא קראה לי לי לבוא ולפני שהתיישבתי ביקשה רשות לנשק אותי.
התקרבתי לשולחן ליד הכוס תפוזים שהיה באמצע וסימנתי לה לבוא.
לזכותה ייאמר שהיא לא היססה והתנשקנו.
נשיקה ארוכה כמו של פעם. איטית עם התעכבות על כל פרט.
לפעמים מרוב זיונים(טובים ככל שיהיו) אתה שוכח כמה משמעות יש לנשיקה ספונטנית.
כל פעם שאנחנו מתנשקים היא מצליחה קצת לערער את השליטה שלי בה. יש לי חולשה לנשיקות.
אף פעם לא סיפרתי לה עד עכשיו.
