מוקדם בבוקר.
מרגיש קצת רעב אבל לא בא לי לאכול כלום.
אפילו הדברים שאני אוהב בדרך שאני אוהב לא ישביעו את רעבוני.
צריך לזכור את שם המנות שאני אוכל,
שאחר כך לא יכעסו עליי.
לא שאכפת לי מהכעס (אני עושה כאילו אכפת לי) אבל אז המנה תהיה קרה קצת
ואני מעדיף ארוחה חמה ומזינה.
לפעמים זה גם אותן מנות אחת לאחת רק בשמות אחרים.
אותיות יותר קל לזכור ממילים.
אבל יש רק 22 אותיות בשפה ובהארכה לרוצים עוד יש גם 5 סופיות.
ואני צריך הרבה יותר מ-27.
הרבה יותר.
הכל גם ככה גנרי.
ואולי אני לא רוצה לזכור את השמות במדויק כי אמירת השם מעלה בי את הזכרונות והחוויות.
את ההתקשרות האינטימית וגם השיחות הטובות.
השם מכריח אותך להתייחס. לתת יחס אישי.
זין אני אתן יחס אישי. לא יותר מפעם בשבוע. מקסימום פעמיים אם אני מגורה מינית.
האות לא מעלה בי כלום מלבד חיוך רגעי.
גם זה משהו,
משחקון קטן ומשעשע.
אני מרגיש יותר ויותר כמו בחלום עם הבקבוק מים שכתבתי עליו בפוסט אחר.