אני רוצה לשלוט בך.
ציות עיוור.
אני אומר - את עושה.
ללא שאלות או תהיות לאן זה מוביל.
בלי ויכוחים.
תשובות רק של כן / לא.
אין באמצע. אם לא בטוח צריך לבחור במה שהכי קרוב וזו תהיה התשובה.
קצת כן זה כן.
קצת לא זה לא.
אולי - זו הדלת בחוץ,
כי אין אופציה כזו.
לא ציות מתוך חרמנות,
כוס יבש.
החורים שלך לא רלוונטיים כרגע.
ההצגה הכי טובה שלך בוטלה.
אפילו החזה שלך לא מעורר חיבה אלייך.
הנשיות שלך בוטלה ברגע אחד.
את עירומה כביום היוולדך,
מחכה לפקודות שיבואו בזה אחר זה,
בלי לחשוב האם אהיה מרוצה ממך או אם לא אתאכזב ממך.
את כלום.
כמו שלט של טלויזיה.
לוחצים עליו כדי להגיע לערוץ הנכון, להגביר ולהנמיך קול.
אף אחד לא מתייחס לשלט.
הוא נועד רק לבצע את הפקודות שמוזרמות אליו.
מה שבטלוויזיה זה מה שמעניין
ודרך השלט אפשרי לצפות.
מחפשים אותו רק כדי להשיג דרכו דברים אחרים.
מי מתעניין בשלט או איך הוא נראה? למי אכפת?
העיקר הוא עובד או לא עובד כשלוחצים עליו.
כך גם את.
מצייתת או שבורה.
מספיק מקש אחד לא עובד בשלט ואת זבל.
צריך להחליף אותך.
אף אחד לא יטרח לתקן אותך.
תנהגי כמו רובוט.
ציות עיוור.
בוטחת לחלוטין באדונך.
אין לך ברירה אחרת.
ככה תוכנתת.
ככה כיוונו אותך.
הייעוד שלך הוא לשרת,
ללא מחשבות של מה יקרה הלאה.
אין לך מחשבות באותו הרגע.
את גולם.
גולם שמחכה להתעורר יום אחד
ולהרגיש רטיבות למטה ובושה ענקית.
בושה על המחשבות המתעוררות בך,
הסטיות האפילות.
להיות יותר מגולם.
להרגיש,
לחוות,
להרגיש אינטימיות ולא רק לשרת.
בושה כמו אדם וחווה שאכלו מעץ הדעת והתביישו במערומיהם ומיניותם.
כי בושה היא אחד הדברים הקדמוניים שהוטמעו בבני אדם
כדי שלא נעשה את אשר חשקה נפשינו.
לא נגשים פנטזיות.
נפחד מהצל של עצמינו ומאחרים שישפטו.
אבל כרגע את רק גולם.
אפילו חיבוק את לא יודעת לקבל.
את יודעת רק לתת,
שירות.
יום אחד אני אעיר אותך.
אולי -
דלת בחוץ.