הלוויה זה טריגר?
היום הייתי בהלוויה.
טקס מיותר ומייגע בעיניי אך רוב אוכלוסיית העולם רוצה ומתחבר לזה.
הגיעו איזה 40 איש.
רגע לפני שהולכים כל האנשים אל עבר הקבר אז האיש שמנהל את האירוע
שאל אם למישהו יש משהו אחרון להגיד עליה.
שתיקה.
דממה.
אף לא אחד אמר עליה משהו.
עם כל הבכי שהלך שם וכמות האנשים הייתי בטוח שיהיה איזה נאום קטן, לפחות.
אחרי הדממה הנכד אמר:
"כולם יודעים שהייתה אישה טובה. אין מה להוסיף יותר. בוא נמשיך"
אני אישית לא הכרתי את המנוחה וגם לא שמעתי אף אחד מדבר עליה טובות.
כולל בתוך משפחתה.
אבל זה חלק מנוהל ה"כבוד המת" שבו לא מדברים רעה על אדם שמת.
עוד מנהג משונה בעיני.
אחרי שתם הטקס הקהל התפזר מהר מאוד.
לא מפתיע. כבוד המת לא תקף פה.
בדרכי חזרה הסתכלתי למעלה.
השמיים היו עדיין יפים. שום דבר לא השתנה.
אבל יש אחרים שהעולם שלהם כרגע זז ברעידת אדמה גדולה.
כשהרגליים לא יציבות ואתה עומד ליפול - קשה להסתכל למעלה.
למעשה, בכל הפעמים שהייתי בהלוויות מעולם לא ראיתי מישהו מסתכל למעלה לשמיים ובוהה לכמה שניות.
חוץ ממני.
אולי יש עוד כמוני?